Articles תגובות

אתר יהדות – עולם יהדות » דת ומדינה » למה החרדים לא עומדים בצפירה?

למה החרדים לא עומדים בצפירה?

למה החרדים לא עומדים בצפירה?

שאלה: למה החרדים אינם עומדים דום בזמן הצפירה ביום הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל? ואם כבר הם עומדים מדוע הם אומרים תהילים, שישתקו בדומיה?

תשובה: תאר לך שיש למישהו חבר קרוב שנפצע אנושות, יש לו שתי אפשרויות להתייחס לידיעה הזו, אפשרות ראשונה היא  לשמוע את דבר הפציעה שלו, לעצור רגע את מהלך החיים לדקה אחת על מנת לכבד אותו, ואז להמשיך את החיים כרגיל, או אפשרות שנייה לנסות לעזור לו לבקר אותו לדאוג לו שיהיה לו יותר נוח וטוב.

ודאי שהאפשרות השנייה היא יותר ראויה, מכובדת ועוזרת לחבר היקר.

 

ובכן, על פי היהדות והקבלה, (וגם על פי המחקרים הכי אחרונים במדע) הוכח שיש חיים לאחר המוות וכל מי שנפטר נשמתו עוברת לעולם אחר, ובנושא זה מדריכה אותנו היהדות כיצד לא רק לכבד אותו אלא גם איך אנחנו יכולים לעזור לנשמתו של הנפטר, ואם תשאל איך אפשר לעזור לנפטר הרי הוא כבר נפטר?

התשובה היא: על ידי שנעשה אנחנו מעשים רוחניים לעילוי נשמתו של הנפטר ועל ידי כך אנחנו גם מכבדים את הנפטר וגם עוזרים לנשמתו.

אם לדוגמא אדם נפטר וילדיו מארגנים ערב חיזוק של דברי תורה לעילוי נשמתו וכן מכינים דברי מאכל על מנת שהזכויות מהברכות של האנשים על המאכלים יגרמו עלייה ותוספת זכויות לנפטר אז המארגנים בעצם עוזרים לנשמה ולא רק מכבדים אותה.
לכן העזרה האמיתית לנפטרים לא מתחילה ונגמרת בעמידה דום של דקה אחת פעם בשנה, אלא בשיפור עצמי ושיפור העולם כולו שיהיה מקום שיותר טוב לחיות בו, יותר רוחני ויותר מוסרי, וכך על ידי המעשים הרוחניים שאנו עושים לזכותו של הנפטר אנחנו מזכים אותו ומשפרים את העולם כולו.

 

לעומת זאת, כאשר הגויים חיפשו דרך כיצד לכבד את זכר יקיריהם אשר נפלו למען מולדתם, הועלה רעיון דקת הדומיה אשר לפיו ידום כל העם  בשעת צפירה שתושמע בכל רחבי המדינה. ובכך, אף על פי שהחללים עצמם לא יפיקו תועלת ממשית מן הדבר, העם מצידו – יכבד את זכרם.

רעיון זה יתכן שהוא טוב לאינם יהודים , אבל האם במקום לעזור לחבר שלנו אנחנו רק נעשה דקה של דומייה? האם זה מספיק? האם זה נכון  לזנוח את העזרה היהודית לניספים ובמקום זאת אנחנו "מחקים" את מנהגי הגויים האם זה נחת רוח לניפטר? הרי זה בעצם זלזול בניספים היהודים. שהרי הם נהרגו על היותם בני העם היהודי עם המסורת המיוחדת ועם המנהגים המיוחדים ובמקום זאת אנחנו מראים לניספים כביכול "הנה, לא עזר לכם למות כיהודים, אנחנו נכבד את פטירתכם על ידי הטקס שאינו יהודי" האם זה לכבוד הנפטר?

עמידת דום תוך השמעת צפירה, נתפסת כצורת זיכרון לא-יהודית במהותה, ונחשבת במידה מסויימת כעין חיקוי של  "חוקות הגויים". יש בה מידה מסויימת של כאילו מתן ביטוי להצלחה של הרשעים במטרתם להשמיד את רוחו של העם היהודי.
התייחדות שנתית בת שתי דקות בלבד עם חללי צה"ל מבטאת יחס של זלזול וחוסר רגישות.

אף על פי כן, בדרך כלל נוטים החרדים לעמוד דום בזמן הצפירה.

מכיוון שבדורנו לא כל הציבור מודע לנתונים אלה, ואי העמידה בצפירה מתפרש על ידם כזלזול בכבודם ובזכרם של הנופלים, ומכיוון שאין איסור הילכתי לעמוד בעת הצפירה (משום שאיסור "בחוקותיהם לא תלכו" הוא כאשר התנהגות היהודי כמנהג הנכרי נובעת מתוך רצון להתדמות לגוי. ואילו כאן המטרה היא לכבד את זכר הנופלים באמצעות אימוץ רעיון שהועלה על ידי גויים ונראה מוצלח. ראה מעין זה בשו"ת  "יביע אומר" חלק ג' יו"ד סימן כד. ויש חולקים)

לפיכך לדעת רבים מגדולי התורה בדורינו, הראוי והנכון לכל יהודי – ובפרט אם הוא בעל חזות חרדית,  לעמוד בפרהסיה בשעת הצפירה ככל האחרים שסביבו. כדי שלא להיראות – בעיני מי שלא מבין – כמזלזל בכבוד הנפטרים. וינצל דקת דומיה זו לאמירת פרק תהילים או משנה לעילוי-נשמת אחינו היקרים חללי-צה"ל וקורבנות-השואה, שאינם עוד עימנו כאן בעולם הזה.

 

בנוסף לכך יש לדעת כי הפרספקטיבה החרדית על השואה שונה באופן מהותי מהפרספקטיבה  החילונית. אפילו היום שנבחר על ידי הממסד החילוני כיום זיכרון, זה נחשב לפגיעה מסויימת בנספים. התאריך שנבחר הינו יום השנה למרד גיטו וורשה, בו יהודים חמושים לחמו בצורה פעילה בנאצים. בעוד הלחימה עצמה הייתה מוצדקת, מכיוון שהנאצים עמדו לחסל אותם בלאו הכי, הרי שהעלאתה על נס עשויה, עד כמה שהדבר אינו מכוון, להיראות כאילו יש בה משום הבעת בוז למיליוני היהודים שבניסיונם לשמור על חייהם ככל שניתן לא ניסו להילחם חזרה בנאצים.

ואם תשאל מדוע לא קבעו החרדים יום מיוחד לניספי השואה? הסיבה היא מפני שהחזון איש קבע שאין בכוחנו לקבוע כיום ימים מיוחדים לזכר,  ואמנם בתשעה באב הוסיפו כמה גדולי ישראל קינות אודות השואה כגון קינתו של הרב וואזנר ושל הרב וויסמנדל ושל הרבי מבובוב.

 

יש לדעת שכל הרדיפה התקשורתית כנגד החרדים והניסיון למצוא בכל מחיר את החרדי שלא עמד בצפירה היא מעודדת פילוג בעם וגורמת לשנאת החרדים בעוד שההדרכה של רוב גדולי ישראל היא כן לעמוד בצפירה, ולקרוא תהילים לזכר הנפטרים.

חבל שהתקשורת שוב ושוב במקום לקשר היא מעודדת פילוג ושינאה בין אחים.

נניח אילו יום השואה והגבורה או יום הזיכרון לחללי צה"ל, היו ימי אֵבֶל דתיים כשהכנסת הראשונה הייתה מחילה את מנהגי תשעה באב גם על ימים אלה האם רודפי הדת היו מקיימים אותם בבכי בצום ובקינות? ואם למשל עמידת דום בטקסי אֵבֶל לא הייתה מנהג גויים, כי אם מסורת יהודית דתית קדומה והיסטורית האם הלא דווקא הדתיים היו קנאים לקיומה?

דווקא משום שטקסים אלו אינם דתיים יהודיים – מבקשים רודפי הדתיים לכפות ולהכריח יהודים שומרי דת יהודית לקיים מנהג גויים. בעמידת "דום" נעשים גם חילוניים הבזים לכל סמל רוחני (ולועגים לטקסיות פולחנית ולחרדים השחורים השומרים בקנאות טקסים דתיים) הם הופכים לקנאים אדוקים, רדיקלים ופנאטיים השומרים על דת חילונית הכוללת דגל, דום והמנון.

להלן 2 קטעי עיתונים בדבר הרדיפה התקשורתית "הסובלנית" כנגד החרדים בנושא של הצפירה:

 

אורי אליצור, ידיעות אחרונות: "קדושת הדגל, כמו גם העמידה בצפירת יום הזיכרון, היא ריטואל. אלה הם סמליה וטקסיה של הדת הציונית. והרי כל המאבק נגד החרדים מתנהל תחת הסיסמה של "איש באמונתו יחיה" אל תתערבו בצלחת שלנו, אל תקבעו לנו מה קדוש, ואל תכתיבו לנו את הטקסים שלכם, לנו יש טקסים משלנו. אנחנו לא נלחמים נגד הדת היהודית, חלילה, אלא נגד הקנאות והכפייה. כמעט האמנתי להם והנה, כאשר מישהו פוגע בכבוד הטקסים והקדושות של העדה הפלורליסטית, מתגלה שהיא יותר קנאית וכפייתית מן העדה החרדית. אפילו נטורי קרתא לא העיזו ללכת לשרוף את הדגל בשכונה חילונית. אבל מפגיני מרצ באים שבת אחרי שבת לרחוב בר אילן החרדי, נוסעים הלוך ושוב, ועוד מפעילים צופרים, בשם החופש והסובלנות. גם החרדים המיליטנטים ביותר לא דורשים לסגור בשבת רחובות ברמת אביב ג' . אבל אנחנו דורשים מהחרדים שיכבדו את זכר הנופלים בדיוק לפי כללי הטקס שלנו, בתוככי בני ברק ובסמטאות מאה שערים. בקיצור, איש באמונתו יחיה, בתנאי שהאיש הזה הוא אני".

 

נפתלי קראוס, נצחון מחריבי קראתא (מעריב 3.6.97): התקשורת מזהה את קומץ נטורי קרתא עם היהדות החרדית כולה, והנטורים חוגגים. כאשר התחלתי לעבוד ב"מעריב" לפני למעלה משלושה עשורים, רוב ציבור הקוראים וכן רובם של עמיתי העיתונאים ידעו אל נכון, נטורי קרתא מי הם ומה הם, אם כי רבים לא ידעו מה מקור המושג ידעו שזו קבוצה ירושלמית קיצונית שמנו כ- 200 איש, שהתרכזו במאה שערים שבירושלים התנגדו להקמת המדינה, הכריזו שאינם מכירים בה ואף חיברו "הימנון" שביטא סרבנות זו בצורה מחורזת.

 

מאז קום המדינה ועד היום נוהגים פרחי נטורי קרתא מדי שנה לפעמים בל"ג בעומר ולפעמים ביום העצמאות לערוך "טקס" של שריפת דגל ישראל. בשעתו איש לא התייחס לכך, איש לא לקח אותם ברצינות איש לא עשה להם ולתעלוליהם פרסום חינם ומה שחשוב עוד יותר איש לא זיהה אותם עם הציבור הדתי והחרדי הגדול השומר אמונים למדינה ואשר משורותיו לא יצאו בוגדים ומרגלים. עם השינוי שחל באקלים הפוליטי של השנים האחרונות הפך השולי לסטריאוטיפ וקומץ אנשי נטרי קרתא שגם היום אינו עולה מספרם על 200 זוהה בתקשורת האלקטרונית עם היהדות החרדית כולה.

 

"החרדים זורקים אבנים על שוטרים" החרדים שורפים דגלי המדינה, החרדים מבזים את זכר הנופלים ביום הזיכרון חרדים פה וחרדים שם והנוטרים חוגגים את ניצחונם בכל הדרך המובילה למדורות ל"ג בעומר. אינני רוצה לומר שהייתה כאן כוונה מכוונת של הסתה נגד הציבור הדתי חרדי. אבל מרוב רדיפה אחר החריג והשונה, הפכו זורקי האבנים לקונצנזוס חרדי, והפכו שורפי הדגלים ושולחיהם לביטוי של הסתייגות החרדים מהמדינה. זה עוול גדול מנשוא כי אין בו שמץ של אמת או צדק.

 

למראה להבות ל"ג בעומר בשבוע שעבר, וההטעיה שבהאשמת שווא חוגגים נטורי קרתא את ניצחונם, כשם שלא חגגו מאז שקמה המדינה שנואת נפשם.

ביובל שנות המדינה הפכו טקסי הזיכרון במערכת החינוך לאירועי הפולחן המרכזיים של התרבות החילונית-הממלכתית, עד שהם ממלאים בה כיום את מקום טקסי הפולחן הדתיים, אומר ד"ר אבנר בן עמוס, ראש המגמה להיסטוריה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת לך אביב.

במחקר שיפרסם בקרוב בן עמוס יחד עם ד"ר אילנה בית אל ,"טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל" ,כותבים השניים: "השימוש בטקסים לצרכים חינוכיים הוא תופעה ידועה ומוכרת בתולדות הדתות.

מדינת הלאום המודרנית אימצה את המודל הדתי, ויצרה טקסי ניצחון שנועדו להנחיל לאזרחיה את הדוקטרינה הלאומית.

בן עמוס אומר שטקסי יום השואה היום הזיכרון "הם הדת הנוכחית של החילונים. הזהות שלנו מתעצבת סביב שכול, אובדן, יגון, קורבן – והטקסים מובילים לעבר הגאולה. זו אינה ראייה היסטורית של המציאות, שהיא הרבה יותר מורכבת, אלא ראייה משיחית". זה כמו אצל הדתיים, אבל אנחנו החילונים מתרגמים זאת למונחים לאומיים, ונותרים עם אותה עוצמה. אלוהים נעדר מהמציאות הלאומית, אך המונחים שאנחנו משתמשים בהם זהים למינוח הדתי.

(הארץ 23.4.98)

 

נושא קרוב -

למה החרדים לא חוגגים את יום העצמאות?

Written by

משוייך ל: דת ומדינה · Tags: , , , ,

2 Responses to "למה החרדים לא עומדים בצפירה?"

  1. מאת אבנר כהן:

    תודה רבה.. מבטא היטב את מה שאנו יודעים.
    כיום החרדים יותר נכנסים להשפיע בתקשורת, ויש קצת שינוי – אולם המחיר לכך הוא מעט כבד, מאחר ש"גם עם משתמשים במטאטא לנקות לכלוך – נשאר לכלוך גם על המטאטא"
    שבת שלום

  2. מאת גיל:

    1) החרדים מקדישים יותר מ"דקה" אחת בשנה לזכור את החיילים ואת אלו שמסרו את נפשם על קידוש השם. מזכירים אותם מדי שבת בשבתו בתפילה מיוחדת לאחר קריאת התורה, התפילה מתחילה בכותרת 'אב הרחמים שוכן מרומים', ואני מצטט גם חלק מתוך התפילה 'הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמותָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיות גָּבֵרוּ לַעֲשות רְצון קונָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלהֵינוּ לְטובָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עולָם. וְיִנְקום לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. וכו"

    2) בנוסף, החרדים יודעים גם לזכור ולהתפלל פעמיים בשבוע על אלו שנפלו בשבי, זה עושים מיד לאחרי קריאת התורה בימי שני וחמישי, טרם שמחזירים את הספר להיכל, בתפילה שכותרתה 'אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה וכו". – עליהם לא תקנו עדיין לעמוד דום.

    את זה לא יגידו לכם בתקשורת שמטרתה להכפיש ולהשניא.

כתיבת תגובה

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>