|
    
דבר תורה האם
יש סימנים כדי לדעת מה היה קלקול האדם בגלגולו הקדם?
כֵּן, וּכְמוֹ שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן, וּבְכָל אֹפֶן כְּשֶׁהָאָדָם חָפֵץ
בְּכָל לִבּוֹ לְהַשְׁלִים תִּקּוּן נַפְשׁוֹ וּלְהַחְזִירָהּ לְיוֹצְרוֹ
כְּפִי שֶׁנִּתְּנָה לוֹ, בֵּין אִם יַבְחִין בַּסִּימָנִים אוֹ לֹא - מִן
הַשָּׁמַיִם כְּבָר יְכַוְּנוּהוּ לָאֱמֶת לְהַשְׁלִים אֶת תַּכְלִיתוֹ
בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ זֶה בַּאֲרִיכוּת לְקַמָּן
בִּתְשׁוּבָה י''א.
מהם הסימנים?
ב סִימָנִים: א. עֲבֵרָה שֶׁנִּכְשָׁל בָּהּ בְּגִלְגּוּלוֹ הַנּוֹכְחִי
הַרְבֵּה פְּעָמִים. ב. עֲבֵרָה שֶׁנַּפְשׁוֹ חוֹשֶׁקֶת מְאֹד לַעֲשׂוֹתָהּ,
וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ הֻטְבְּעָה בַּעֲבֵרָה זוֹ בְּגִלְגּוּל
קוֹדֵם. (אורות הגר''א עמ' קלח)
כיצד ידע על איזה מצוה נתגלגל כדי לקימה בגלגול זה.
מִצְוָה שֶׁיֵּצֶר הָרָע תַּקִּיף מְאֹד אִתּוֹ שֶׁלֹּא לְקַיְּמָהּ, זֶהוּ
סִימָן שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל כְּדֵי לְקַיְּמָהּ, וּמֵאִידָךְ - אִם יֵשׁ לוֹ
חֵשֶׁק גָּדוֹל לְקַיְּמָהּ, אֲזַי יֵדַע שֶׁעַל מִצְוָה זוֹ נִתְגַּלְגֵּל.
(צדקת הצדיק, שבט מוסר פכ''ג)
במה ידע האדם להשקיע את עקר כחו בלמוד התורה הנחלקת לפשט, רמז, דרש וסוד?
בַּמֶּה שֶּׁנַּפְשׁוֹ חוֹשֶׁקֶת בְּיוֹתֵר, זֶהוּ סִימָן שֶׁזֶּה תִּקּוּנוֹ
בְּגִלְגּוּל זֶה. וְכֵן כְּשֶׁרוֹאֶה מֵאִידָךְ קְשָׁיִים רַבִּים בִּתְחוּם
לִמּוּד מְסֻיָּם, זֶהוּ סִימָן הַמְחַזֵּק לֵידַע אֶת עִקַּר תִּקּוּנוֹ,
כִּי כֵּיוָן שֶׁזֶּה תִּקּוּנוֹ, לָכֵן חִשְׁקוֹ גָּדוֹל בָּזֶה, וְלָכֵן
הַיֵּצֶר מְנַסֶּה לְהַפִּיל עָלָיו קְשָׁיִים גְּדוֹלִים כְּדֵי
שֶׁיְּאַבֵּד תִּקּוּנוֹ (שם).
וּמַעֲשֶׂה דּוֹמֶה לָזֶה מְסַפְּרִים עַל מוהר''ם אַלְשֵׁיךְ שֶׁרָצָה מְאֹד
לַעֲסֹק בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ הָאֲרִ''י, שֶׁכֵּיוָן
שֶׁבְּגִלְגּוּל קוֹדֵם הָיָה גָּדוֹל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְלֹא בָּא
בְּגִלְגּוּל זֶה כִּי אִם לְהַשְׁלִים עַצְמוֹ בְּחֵלֶק הַדְּרוּשׁ, לָכֵן
שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְהַשְׁקִיעַ כֹּחוֹתָיו בִּדְרוּשׁ וְלֹא בְּקַבָּלָה, כִּי
זֶהוּ תִּקּוּנוֹ. (שם)
אדם שבא לתקון דבר מסים, ואכן רואה שנפשו חשקה באותו דבר לקימו, האם הוא נחן
בכלים המאפשרים לקים את יעודו?
כֵּן, דְּאִם לֹא כֵן הֵיאַךְ יִתָּבַע עַל מַטְּרוֹת בִּיאָתוֹ לָעוֹלָם.
אם אפשר לתת דגמאות שבהן ידע האדם חובתו בעולמו, מבחינה זו שאכן נחן בכלים
ובכשורים לקים יעודו.
לְדֻגְמָא, אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּשְׁרוֹנוֹת טוֹבִים לַתּוֹרָה, עָלָיו
לְהַשְׁקִיעַ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו לַעֲמַל תּוֹרָה. וּבַעֲמַל תּוֹרָה
עַצְמוֹ, יֵשׁ וְנֵחַן לְעִיּוּן, יֵשׁ וְנֵחַן לִבְקִיאוּת, יֵשׁ נֵחַן
לַהֲלָכָה, וְיֵשׁ וְנֵחַן לְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה. וְכֵן אָדָם שֶׁבְּטִבְעוֹ
יֵשׁ לוֹ אַהֲבַת חֶסֶד, אוֹת הִיא כִּי עִנְיָן זֶה שַׁיָּךְ לְשֹׁרֶשׁ
נִשְׁמָתוֹ. וּכְמוֹ יֵשׁ וְנֵחַן הָאָדָם לְזִכּוּי הָרַבִּים, וְעַל כֵּן
יִהְיוּ בְּיָדָיו כֵּלִים הַמַּתְאִימִים לְקֵרוּב רְחוֹקִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל
דְּרָשׁוֹת, הַרְצָאוֹת אוֹ חִבּוּר סְפָרִים וְכַיּוֹצֵא.
תרגום עברי עברי - בחינם
|