יהדות קבלה סרטים hvsu, יהדות
 קבלה  / יהדות / סרטים  /
מציאות אלוקים / אמיתות התורה / רשימת קטגוריות באתר /
מידע יהודי / הורדות חינם / תוכנות חינם /
תוכנת בבילון תרגום
משמעות החיים / חיים לאחר המוות  / תפילות סגולות  הרצאות שירים
 
 
 
 
 
 שלום גולש יקר !
 הפוך לאתר הבית הוסף למועדפים 
 למענך! אנא גלוש רק ביום חול ומחוץ לשעות העבודה
 קריאה מהנה.
 אימייל : 
olam@olam-jew.com    
 
 
 
רשימת אתרי יהדות וקבלה שהשם זיכה אותי לבנות 
 
 לעמוד הראשי | שאלות ותשובות מעניינות | הפצת יהדות | דפי יהדות להורדה |  בקר/י בפורום שלנו  | תגובות על האתר | על עצמי  | חיפוש באתר

חנות  ספרי קודש
פתחתי חנות ספרי יהדות , קבלה , חומשים , סידורים, ספרים לילדים , דיסקים

הורדת בבילון חינם
הורד ונסה חינם את תוכנת התרגום לאנגלית ולעברית
ולעוד עשרות שפות נוספות

ערוצי קודש בקליק
הורד סרגל ערוצי הקודש
ותוכל לשמוע בכל רגע ערוצי יהדות לחיזוק הנשמה

חוברות משגעות
כנסו לראות את החוברות
החדשות שניתן להזמין
להפצה , אירועים ומזכרות

רוצה גלישה נקייה?
גלוש רק באינטרנט נקי  אינטרנט רימון
השאר פרטים ויחזרו אליך

רוצה קורסים ביהדות בחינם? 
טיפים באימייל חינם:  זוגיות, חינוך ילדים ראייה חיובית...

 
 

גלגול נשמות דף 5
מטרת האדם ותכלית הבריאה
 

 

מטרת החיים ותכלית בריאת האדם

לפי הרמח"ל: מסילת ישרים ודרך ה'

"האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו! וזה התענוג האמיתי והעידון האמיתי הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא! ומקום העידון הזה הוא העולם הבא!

אך הדרך כדי להגיע למחוז חפצנו זה הוא זה העולם!

והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצוות!  ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה.

והשלמות האמיתית הוא רק הדבקות בו יתברך!

וסוף הגלגול צריך שיהיה שיודחו הרעים ויקובצו הטובים ויעשה מהם כלל אחד, שלכלל ההוא יעותד העולם הבא בטוב האמיתי המושג בו והרשעים ידחו ויאבדו בלי שישאר להם טענה כלל כי הנה קיבוץ השלמים שזכרנו שיהיה לעתיד לבוא, אין הכוונה שיהיו כולם במדרגה אחת ובמעלה אחת וישיגו השגה אחת, הנה שיערה החכמה העליונה עד היכן יכול להגיע הקצה האחרון, השיעור היותר פחות שבהדבקות בו יתברך וההנאה בשלמותו וכנגד זה סידרה שכל מי שמעשיו יגיעו לפחות אל השיעור הקטן ההוא, כבר יוכל להמנות בקבוץ הזה ויהיה מן הנשארים לנצחיות להתענג בו. אך מי שאפילו לזה לא יגיע, הנה זה יהיה נדחה לגמרי ואובד. ואמנם כל מי שיזכה יותר, הנה יהיה בקבוץ עצמו יותר גדול ויותר עליון! לא די שלא יזכה לטוב אלא אחר שהשיגו בעמלו, אלא אפילו פרט החלק שיותן לו, לא יהיה אלא כפי מעשיו בדקדוק, ונמצא שלא יהיה האדם במדרגה, זולת מה שבחר ושם הוא את עצמו בה, וכבר ימצאו הקבוץ ההוא עליונים ותחתונים, גדולים וקטנים, אבל לא יהיה לגובה מעלת האדם ושפלותה, לגודלה ולקטנותה, סיבה אחרת אלא הוא עצמו, באופן שלא יהיה לו תרעומת על אחר כלל!…” 

 

הנשמה היא  הנצחית

מובא בספר "אמונות ישראל" הרב ישראל הס:

קיימת בתוכנו יישות עצמאית -  עם אינטרסים, רצונות והנאות ייחודיים לה -  שמחליטה לעצמה וכופה את רצונה על הגוף, שולטת בו, מכוחה מוכנים אנשים למסור חייהם, להקריב גופם, למען אידיאלים של הרוח, של הנשמה.

זו אותה מהות השורה בתוכנו, שהיא מקור הקביעה מהי אמת ומהו שקר, מהו יושר, מוסר, צדק, רשע, עוול וכיעור -  קביעות שלא תמיד תואמות את רצון גופנו, ולא אחת מתגשמות על חשבון החומר. אין בידינו להגדירה ביתר בירור, לתארה בצבעים חיים יותר, ואף על פי כן אין לאיש מאיתנו ספק כלשהו באמיתת קיומה, בוודאות נוכחותה של הוויה רוחנית בקרבנו, ושל קיומה העצמאי. יש נשמה -  מין מציאות רוחנית שאכן היא קיימת ועצמאית, שבכוחה לשלוט בגוף ולא להשמע לו ולהגרר אחריו. הנשמה עצמאית ואינה תלויה בגוף, בנויה היא ופועלת על פי מערכת חוקים עצמאית המיוחדת רק לה, ואין הכרח שחוקי הגוף, הטבע והחומר ישלטו בה. חוק המוות הקובע שכל גוף הוא מוגבל וזמני, חולף ומשתנה, חי פרק זמן מסוים ובסיומו הוא מת -  חוק זה לא בהכרח חל על הנשמה.

הוודאות בקיומה העצמאי של הרוח חפפה תמיד את הוודאות בנצחיותה. זה סוכם כבר בימי קדם גם אצל פילוסופי יוון, אלו שיסודות ההגיון שהם קבעו משמשים עד היום נכסי צאן ברזל של החשיבה האנושית. משה מנדלסון כתב חיבור, מיועד לגויים, בשם "פיידון -  השארות הנפש" -  המוכיח את השארותה, רק על פי השכל, בלא אמונה ודת.

כל דבר העשוי מעצמים ומגופים שונים -  דבוקים, מחוברים או מורכבים -  סופו לחזור לקדמותו, למצב של עצמים נפרדים כפי שהיו קודם התחברותם. כלומר -  לפירוקו לגורמיו. וזה הרי מצב הגוף המורכב, והתפרקות יסודותיו החוזרים כל אחד למקורו, לזה קוראים אנו מות, אך דבר שהוא אחד -  פשוט, לא מורכב, יסוד שלא צורף אליו דבר ולא שונתה מהותו -  מדוע יחול בו שינוי, מדוע ימות, הרי אין בו הרכב ולא תחול בו הפרדה. כך היה, כך הווה וכך יהיה תמיד. על כן סביר שהנשמה אינה מתפרקת, לא משתנה, אינה מתה! גם החומר אינו כלה, הרי זה חוק שימור החומר, הוא רק מתפרק, שב ליסודותיו, מחליף צורה בלבד. כמות החומר בעולם אינה חסרה, חומר אינו כלה, ונשמה שאינה מורכבת ונפרדת, ודאי אינה מתחלפת, כי אם קיימת לעד בהוויתה המקורית, אם היא מציאות קיומית קיים גם בה חוק שימור הנפש, והנשמה מקורה באלוקות -  היא צלם אלוקים, נצחית היא כנצחיות הקל.

המצב של הנשמה -  אחר ההפרדה מהגוף -  בקיומה הנצחי, זהו העולם הבא. זה לא עולם, יקום מיוחד שיבוא בעתיד ושאינו מצוי עתה. העולם הבא מצוי ועומד (וכלשון הרמב"ם בסוף פרק ח' מהלכות תשובה) "ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותם החיים באים לו לאדם אחרי חיי העוה"ז אחר המות".

כל זמן היותה בגוף, אין הנשמה יכולה להידבק בבוראה במוחלט, שהרי הגוף, החומר חוצץ בינה -  שהיא רוחנית -  לבין הקל הרוחני המופשט, רק עם הפרדה מן הגוף, שבה הנשמה לדבוק ולהתאחד עם בוראה, זה רצונה כל העת, זו משימתה הטבעית, השלמת מהותה.

בורא העולם עשה חסד עם הנשמה בזה שהורידה לעולם זה לשכון בתוך הגוף, לשלוט ברצונותיו ולהשתמש באיבריו לקיום המצוות -  לעשיית רצון השם. רק בשל קיום המצוות המעשיות -  מתעלה הנשמה לשלמות וזוכה רק כך לשכר המגיע לה חלף עבודתה, מאמציה להתגבר על הגוף המושך למטה ולהעלותו מעלה מעלה. יש איפוא, חשיבות רבה ותועלת לעולם הזה ולשהות בו, אך רק כפרוזדור המוליך לארמון.

שכרה וגמול עבודתה של הנשמה לא ישולם לה במטבעות שחוקות של תענוגים והנאות בעולם הזה, שכולן חומריות ואינן שוות ערך להישגי הנשמה, הנשמה שמהותה רוחנית שואפת להנאה רוחנית, לטוב רוחני. הנשמה שמהותה אלוקי כמהה לחזור ולהדבק, להתאחד, להכלל ולשכון במקורה, באלוקות. על כן מצב זה של פרידתה ממאסר הגוף, שחרורה מקשר לחומר וחזרתה לטוהר רוחני, לקרבת אלוקים -  היא פסגת הגשמת מאווייה, שיא שלמותה העצמית. שם בעולם הנצח, משיגה היא את האלוקות בהשגה בהירה שאין להשיגה כאן, הנשמה משיגה את מהות האלוקות, מתאחדת היא עם הקל עצמו, דבקה בו, נכללת במקורה. זו שאיפתה תמיד, וממילא בהשיגה את מאווייה מתענגת היא בזה תענוג מוחלט, עילאי, שאין לנו כאן אפשרות לחוש אותו.

"העולם הבא -  בו תשכיל נפשנו מן הבורא, אותו תענוג לא ייחלק לחלקים ולא יתואר ואין למצוא (בעולם הזה) משל להמשיל בו את התענוג"... "והנה האושר והתכלית הסופית היא להגיע אל המעמד הזה המרומם ולהמצא באותו המצב, וקיום עד בלי סוף בקיום הבורא, שהוא סיבת קיומה בהשגתה אותו, וזהו הטוב העצום שאין טוב להקישו אליו, ולא עונג לדמות בו. והנקמה הגמורה (העונש בעולם הבא) היא שתכרת הנפש ותאבד, ושלא יהיה לה קיום, וכל מי ששקע (בעוה"ז) בתענוגות הגופניות והזניח את האמת והעדיף את השווא -  נכרת מאותו השגב, ויישאר חומר מוכרת בלבד".

(הרמב"ם מורה נבוכים חלק א' פרק ס"ח)

תענוגה העליון של הנשמה בדבקותה בבורא וידיעתה אותו, אינו תמורה עבור פעולותיה כי אם תוצאה ישירה מהן. אין זו נתינה, תשלום! כי אם מצב שהיא נמצאת בו, שהגיעה אליו בעצמה בימי היותה בגוף, בעובדה את השם ובעשותה את רצונו -  קיום מצוותיו! אלא שכל עוד קשורה היתה לגוף נמנע ממנה לממש מצב זה, ליהנות מעונג זה, עתה משנפרדה מהחומר ושבה לטהרתה, נהנית היא ממצבה, מדרגתה.

מעשי המצוות מטהרים את נשמתנו -  והיא המידה בה תדבק נשמתנו, דביקות נצחית במקורה וזה יהיה שיעור העונג שנתענג. מאידך -  ככל שנפחית בקיום מצוות מטהרות ונרבה בעבירות הקושרות לחומר -  כך תפחת דרגת דבקות הנשמה בעולם הבא, ויקטן התענוג. (החטא הינו בעצם החטאת המטרה -  "פספוס"). זה ממש קנה-מידה אמיתי, לא מתן פרס, פיצוי ושכר, כי אם תוצאה ישירה ממילא של אותו דבר שעשית, למקום שטיפסת -  לשם הגעת! השכר הרוחני לנשמה הוא תענוג הדבקות, וברור שהעונש לנשמה, הוא עונש רוחני -  צער הניתוק. כל חפצה של עצם הנשמה הוא הכללות בקל, וכשנפגמה, נתלכלכה, נתרחקה מהקל, על ידי עבירה על רצונו בעולם הזה, הרי כבר ניתקה את עצמה, נתרחקה ונתפרדה ממנו וזה מצבה בעולם הבא -  מנותקת, כרותה, זה "הכרת" האמור בתורה.

במושגים של גוף בעולם הזה, אולי זה לא נראה כך כך חמור, אבל במושגים רוחניים טהורים, עבור נשמה שהיא רוחנית מוחלטת, אין גיהינום נורא יותר מצערה על אובדנה המוחלט, על התאפסותה הנצחית, על כריתותה וחיסולה. צער זה הוא בודאי אדיר ונורא, ידיעתה שהיא עצמה גרמה לה בהיותה כאן -  כשלא העריכה דברים כראוי ולא שקלה במאזני צדק -  את כליונה הגמור בעולם הנצחי, ושאחר הפרדה מהגוף ותאוותיו כבר ברור לה מה טוב עבורה. הבחנתה, בהיותה בעולם הבא, שהיה בידיה לזכות בשיא התענוג, והיא עצמה כרתה את ענף מושבה בגלל ענינים חסרי כל ערך, החליפה טוב נצחי מוחלט בטוב גשמי -  רגעי מדומה ומזוייף, כלום אין זה שיא הצער, פסגת היסורים המתמידים, אש נוראה שורפת ומכלה, שכל דמויי אש הגיהינום לא יספיקו לתארה? דמיין לעצמך שהחזקת בידיך שקית עלובה כבדה. פתאום ראית כמה שטרות כסף מפוזרים ברחוב, נתת את השקית למישהו שיקחנה לו, כדי שידיך תהיינה פנויות לאסוף את השטרות, וכשהשגת את הכסף התברר לך שהשקית שזרקת בגללו הכילה יהלומים נדירים בשווי מליארדי שקלים! התוכל לשער את צערך על הפסד עונג עצום, הפסד שאין להחזירו, וכל זה תמורת מטבעות שחוקות? גדול מזה בהרבה -  ובמהות שונה, רוחנית -  צערה של הנשמה שנותקה לנצח בגלל תענוגי אכילה, רכושנות וכדומה בעולם הזה. זה צער שאין להשוותו אפילו לצער של מי שרץ להשיג תרופה שתציל את בנו החולה, הזקוק לה בדחיפות, ובדרך נכנס ליהנות מסרט קולנוע טוב. כשחזר -  כבר מת בנו, שהצלתו היתה בידי אביו, ושמטה ממנו.

אלה אינם המושגים היחידים של שכר ועונש על קיום מצוות, בתורה יש גם שכר גשמי, כאן בעולם הזה. אם תשמעו ותקיימו ונתתי גשמיכם בעיתם, שלום ובטחון, עושר ושלווה. ולהיפך -  בעונשים. יש הבטחות כאלה בתורה, אך אין הן תשלום ושכר על קיום המצוות ולא עונש ונקמה על הפכן. השם מבטיח כי כאשר יראה מי שמשתדל לקיים רצונו -  יעזרהו השם להתחזק ולקיים יותר, על-ידי שיספק לו אמצעים לכך ויסיר ממנו מפריעים לעבודתו.

"ההבטחות והפכן (השכר והעונש) האמורים בתורה עניינן אם תקיים את המצוות הללו אעזרך על קיומן והשלימות בהן ואסלק מעליך כל מעצורים. לפי שאי אפשר לאדם לעבוד את השם לא חולה, ולא רעב, ולא צמא, ולא במצב של מלחמה. ולכן הבטיח בהסרת כל אלה, ושיהיו בריאים ושלווים, כדי שתשלם להם הידיעה ויזכו לחיי העולם הבא. וכן אם עברו -  יהיה עונשם שיבואו עליהם כל אותם המעצורים עד שלא יוכלו לעשות טוב. (ובסיכום:) אם עשית מקצת אלו המצוות באהבה ובחריצות -  אעזרך על כולם, בהסירי מעליך כל העוצרים והמעכבים, ואם הזנחת מהם מקצתם, מתוך זלזול, אביא עליך מעכבים שיעכבוך מכולם, עד שלא תשיג לא שלימות ולא קיום, וזה ענין אומרם (שאמרו חז"ל:) "שכר מצווה מצווה, ושכר עבירה -  עבירה".

(לשון הרמב"ם, שם)

העולם הבא אינו תוספת הנאות ותגבורן, כי אם סוג ועוצמה של הויה רוחנית שונה במהותה. תענוג שבכוחנו לדבר עליו, ולדמיינו בדמיון קלוש, אך לא לתפוס את מהותו בשכלנו ולא לחוש אותו בחושינו. היחס בין החומר לרוח, בין העולם הזה לעולם הבא, דומה ליחס שבין דומם לחי. דומם לא יוכל להבין, לא לחוש ולא לחיות את עונג החיים, ואדם בגוף לא יחוש, לא יבין ולא יחווה את ההנאות הרוחניות בעולם הבא.

 

למה ישתוקק האדם לאחר פטירתו?

ב"שערי אמונה" שער שלישי נאמר: אמר הגר"א: יש תשובה אשר אין בכח איש לצייר ולשער את חוזקה וגודלה, בעת שמוליכין את האדם מביתו לקברו, ואז תפקחנה כל חושיו, ורואה מה שלא יכול לראות בימי חיותו. ומראין לו עונשי הגיהינום ותענוגי הגן עדן, ורואה איך כילה ימיו בהבל, וכל כספו וזהבו אשר עמל עליהם הם לצנינים ולחוחים בעיניו, כי בעבורם קנה לנפשו עונשי הגיהינום, וגם הפסיד תענוגי הגן עדן. ויתבונן אז בשכלו הזך כמה תענוגי גן עדן הפסיד בעולם הזה, כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא, וכמה שעות היה בכל ימי חייו אשר הלכו בבטלה,אשר כל שעה ושעה היה יכול להרוויח גן עדן בתענוגים נפלאים אשר עין לא ראתה. ומחמת גודל התשוקה, אשר הוא רוצה להתעדן שם, והוא אינו יכול להכנס שם מחמת שהוא מלוכלך בצואת עוונותיו, הוא מרוצה להיענש בגיהינום בעונשים קשים ומרים, רק שיבוא אחר-כך לתענוגי הגן עדן. ואין בכח אדם לצייר גודל שברת לבו וחרטתו, ואם יהיה לאדם בעולם הזה אחד מאלף אלפים חלק מהצער שיש לו שם בעולם הבא, היה מוכרח למות מחמת שלא היה יכול לסבול גודל הצער. רק בעולם הבא נותן לו הקדוש ברוך הוא כח שיוכל לסבול צער זה. ואז גדולה תשוקתו, שיתן לו רשות לחזור לביתו ולעסוק בתורה ועבודה כל ימי חייו, וממרט שערות ראשו, וקורע את בשרו ואומר: אוי לי, איך החלפתי עולם בתענוגים נצחיים, על עולם חושך, והצער הזה קשה לו מכל יסורי גיהינום.

 

הדין הנעשה עם האדם אחר פטירתו

מתוך דברי האר"י הקדוש ז"ל

מובא בספר "שערי אמונה" שער שלישי:

לענין הדין בכלליותו שיעבור האדם אחרי פטירתו קיימים ארבע קבוצות עיקריות של אנשים והם:

א. רשעים שאחרי מיתתם נכנסים לגיהינום לי"ב חודש, ואחר שקיבלו את עונשם שם -  מתכפר להם.

ב. רשעים שחטאו הרבה, ועדיין לא זכאים להכנס לגיהינום אחר פטירתם, ולכן נפשם הולכת מדחי לדחי בגלגולים משונים (כף הקלע) עד אשר ימרקו עוונותיהם קצת, ויוכלו להכנס לגיהינום.

ג. צדיקים ותלמידי חכמים, אשר אין אש הגיהינום שולטת בהם, ואת חטאתם צריכים הם לכפר בגלגולים.

ד. צדיקים גמורים אשר אינם זקוקים לשוב ולהתגלגל.

ודע כי כמעט אין אדם בארץ אשר ימלט מגלגולים אלו. כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

(קוהלת ז')

ודע כי הנה הרשעים אחר מיתתם נכנסים בגיהינום ומקבלים שם עונשם ומתכפר להם ומשפטם שנים עשר חודש.

וכתב הרמח"ל באדיר במרום: כי הטהרת הנשמה היא או על-ידי גיהינום או על ידי התשובה.

ויש רשעים שכתוב בהם (שמואל א' כ"ה): "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע" -  והם אינם זוכים ליכנס לגיהינום אחר פטירתם, למרק עוונם. אמנם נפשם הולכת מדחי אל דחי בגלגולים משונים עד אשר ימרקו עוונותיהם קצת, ויוכלו ליכנס אחר כך בגיהינום שנים עשר חודש להתכפר לגמרי. ולאלו אין זמן קצוב, כי לפעמים ילכו בגלגולים ההם עשרים שנה, או מאה, או אלף, והכל תלוי כפי ערך העוונות, שעשה בתחילה בעולם הזה.

אמנם הצדיקים ותלמידי החכמים אין אור של גיהינום שולטת בהם, ולכן הם צריכים להתגלגל בעולם הזה, למרק איזה חטא אשר להם. והנה הצדיק, אחר פטירתו מן העולם הזה, הוא מעותד ומוכן לעלות במדרגה במעלות גדולות בעולם הבא, אבל לא בפעם אחד, האמנם תיכף אחרי פטירתו יענישוהו למרק העוונות היותר חמורים אשר לו, ואז יכניסוהו במחיצה אחת במעלה. לפי שאין לך אדם מישראל, לדברי הבני אהרון, שאינו מושרש בכל העולמות ולכן מוכן לעלות במעלות גדולות אם יזכה לכך, ומשום כך חוזרים ומענישים אותו בגלגולים שונים בעולם הזה כדי למרקו מירוק אחר מירוק עד שיזכה לכך. ובהגיע תור עליתו למחיצה יותר עליונה, יחזירוהו להענישו עוד, למרק החטאים היותר קלים מן הראשונים ואז יעלה במדרגה שנית יותר עליונה. אחר כך יחזרו להענישו עוד על דקדוקי מצוות, שהם כחוט השערה ואז יעלוהו במחיצתו האמיתית, הראויה אליו.

דוד המלך עליו השלום, כמובא בזוהר חדש "לך לך", ישב בעולם הבא שבע שנים אחר פטירתו, קודם שהכניסוהו בירושלים של מעלה, ומצינו בשמואל הנביא שהיה שקול כמשה ואהרון, כשהעלתה אותו בעלת האוב נתירא שחשב שהוא יום הדין הגדול.

אחר פטירת האדם נפרעים ממנו על חטאותיו קודם שיכניסוהו בגיהינום, בהרבה מציאויות של עונש, וכולם נקראים גלגולים. יתגלגל בדומם או בצומח או בחי בלתי מדבר, או במדבר, וכמעט רוב בני האדם לא ימלטו את נפשם מלהתגלגל בגלגולים אלה, והטעם הוא: כי אינו יכול לקבל את עונשו עד שיהיה מגושם בגוף ונפש. ואז בהתגלגלו שם סובל ומרגיש הצער ההוא ולפי הגר"א, צער זה גדול מצער הגיהינום, ועל ידי כן מתכפרים לו עוונותיו. והקדוש ברוך הוא "תמים פעלו כי כל דרכיו משפט".

רבי חיים ויטל זצ"ל כתב בספרו על פי מה ששמע מרבו האר"י זצ"ל: "ופעם אחת הייתי עם מורי זכרונו לברכה ואמר לי כי היה רואה בעיניו איש אחד מזמן דור התנאים שמגולגל בעז..." "ולפעמים היה מסתכל מרחק 500 אמה בקבר אחד שבין (עשרים) אלף קברים אחרים, והיה רואה נפש המת הנקבר שם, עומד על הקבר ההוא, והיה אומר לנו: הקבר ההוא -  קבור בו איש פלוני, ושמו פלוני, ומענישים אותו עונש פלוני, על עוון פלוני, והיינו חוקרים על האיש ההוא, ומצאנו דבריו אמיתיים".

בשער הגלגולים לרבנו האר"י זצ"ל מובא כי רק שמות ישראל באו כלולות באדם הראשון כשנברא, ונשמתו היתה קומה שלמה הכוללת בתוכה את כל נשמות עם ישראל, וכשחטא, ארע פגם בנשמות הכלולות בו, אולם לא כולם נפגמו באופן שווה. ואלו כשיורדים ובאים בגופות בני האדם בעולם הזה, כמעט ואין באפשרותם לעלות מבחינת מדרגה מסוימת לעליונה ממנה, כגון מתיקון נפשם לתיקון רוחם, או מתיקון רוחם לתיקון נשמתם, עד שימותו ויבואו בגלגול נוסף, ובכל פעם יתקנו חלק נוסף בהשלמת עצמם.

 

מהות הנשמה

מובא ב"ילקוט מעם לועז" בראשית חלק ראשון:

"ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, לבד הנשמה הטהורה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודך". כלומר: בשאר הבחינות דומה האדם לחיה כשם שהחיה אוכלת ושותה ועושה צרכיה, אף האדם כן ואין הבדל ביניהם לבד הנשמה הטהורה שיש לאדם שהיא עתידה ליתן דין וחשבון על כל מה שעשתה בעולם הזה.

ובכל יום ויום יוצא כרוז ואומר: עורו אנשים טובים כי הקדוש ברוך הוא עשה עמכם חסד ונתן לכם נשמה קדושה הבאה ממקום נישא מכסא הכבוד, מה שאין נשמה כזאת לשאר אומות העולם, וכל הלומד התורה הקדושה והוא מקיים מה שלמד, זכאי לאותה נשמה יקרה שהיא תמיד חיה ומי שאינו לומד ואינו מקיים מה שלומד נענש בזה שמקבל נשמה עוברת, שיש לה סוף.

יש אומרים כי לאדם שלוש נפשות. האחת נקראת נפש והיא שוכנת בכל הגוף ועל ידה גדלים אברי הגוף עד הזמן הקצוב. השניה רוח ובה הוא נע ממקום למקום והוא רוצה לאכול ולשתות ולישון כדרך שאר הברואים, ומשכנה בכבד. השלישית נקראת נשמה וזהו היתרון שיש לאדם יותר מלשאר בעלי חיים ומשכנו בתוך המח. ובה הוא מבין ויודע ויכול ליהנות מן הטובה של העולם הבא. ויש אומרים שלאדם נשמה המורכבת: מנפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה.

בזוהר הקדוש -  ויקרא: אמר רבי שמעון בר יוחאי: בשעה שהקדוש ברוך הוא רוצה לשלוח נשמה לעולם הזה, הוא מתרה בה הרבה פעמים: ראי והשתדלי לקיים את מצוות התורה, ואחר כך מראה לה את הגדולה שהנשמה תגיע אליה אם היא תצא מן העולם נקיה וטהורה והוא מלבישה בזוהר יקרות כדמות הגוף עצמו שהיא עומדת ליכנס בו, ומצווה עליה שתהא דבוקה בגדלות יוצרה. ושלושים יום לפני שהיא באה לעולם הזה, היא הולכת ומסובבת את כל גן העדן והיא רואה בגדולת הצדיקים. ואחר-כך חוזרת היא למקומה, והקדוש ברוך הוא עוטר אותה יפה, ואחר-כך היא באה לעולם הזה.

(מובא ב"ילקוט מעם לועז" בראשית א')

    להמשך לחץ כאן
 

יש לך הערות, שלח תגובה
לא לשלוח למטה את הערתך כי המשלוח לא עובד כרגע אפשר לשלוח לאימייל olam@olam-jew.com, תודה מראש
המאמר היה:

מעניין.  משעמם.  ככה,ככה.
 המאמר
לא ענה על השאלה . המאמר כן ענה
אם תוכל (לא חובה) לכתוב הערה מפורטת מעט אשמח מאוד
(גם אם לא תכתוב בתיבה כלום ותלחץ "שלח" הטופס ישלח)


 

מותר לך ומצווה להעתיק ולפרסם לזיכוי הרבים בכל מקום אפשרי.
בתנאי שעושים קישור לאתר  הזה- מהיכן שאתה מעתיק את המאמר הזה.
 ניתן לדון ולהתייעץ ולשאול בנושא בפורום המיוחד שלנו
כתובת הפורום
http://vitaminim.org/1

 

 

רוצים לדעת מה חדש בעולם היהדות?

         
     
הירשמו  לעלון עדכונים ביהדות וקבלה

יצא לאור הספר "על כל שאלה תשובה - הספר המקיף לשאלות ותשובות ביהדות , רוחניות ומשמעות החיים.
לפרטים נוספים כנסו עכשיו לחנות ספרי קודש - על כל שאלה תשובה
ספר לכל שאלה תשובהספר לכל שאלה תשובה

מחיר לפני הנחה: 55.00 ש"ח
המחיר שלנו: 38.00 ש"ח
הרווח שלך: 17.00 ש"ח (31%)

למידע נוסף...

 

להלן השאלות אחרונות:
מדוע חכמים הוסיפו מצוות הרי כתוב בתורה: "לא תוסיפו ולא תגרעו"?
שאל את הרב - למה לשאול רב? למה בכל דבר אתם שואלים רבנים? האם אתם לא יכולים להחליט לבד?
מחלוקות הדתיים -שאלה: אני לא מקיים מצוות בגלל שיש מחלוקות בין הזרמים אז איך אידע מה אמת?
למה תורה שבעל פה?
מדוע חייב להיות שקיבלנו תורה שבעל פה יחד עם התורה שבכתב?
איך התחילו המחלוקות?
איך בכלל התחילו לחלוק אחד על השני בענייני התורה?
מחלוקות בחז"ל
איך יתכן שני דעות סותרות, שניהן אמת, ואיך לנהוג למעשה?
זרמים ביהדות
למה יש זרמים שונים ביהדות? הרי התורה היא אחת, אז למה יש זרמים שונים- חסידים, ליטאים, ש"ס, חב"ד, ברסלב, מזרחי.
זרם הכי טוב?
למה כל זרם ביהדות חושב שהוא הכי טוב והכי הנכון?
למה רבנים חולקים?
למה יש מחלוקות ביהדות? אם כל זרם הוא טוב אז למה הרבנים חולקים אחד על השני, למה יש רב שיצא כנגד רב אחד או כנגד זרם אחר? הרי כולם טובים?
למה יש מחלוקות?
 למה השם עשה בכלל שתהיה מחלוקת בעולם? היה עדיף שיהיה הכל ברור וכך נוכל לבחור בטוב?
תורה שבעל פה
מהי תורה שבעל פה? למה צריך אותה? מה קיבל משה מסיני?  ומה מכילה התורה שבעל פה? מה היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה?
אמונה "פסיכולוגית" שאלה : המצאתם את הדת ואת אלוקים כי היה קשה לכם בלי האמונה, עם האמונה אתם מרגישים רגועים וחיים חיי שלווה, ובנוסף אתם חוששים שמא לא יהיה לכם המשך לאחר החיים ולכן החלטתם להמציא את אלוקים?
למה טוב לחפש משמעות שאלה: האם זה טוב לחפש משמעות בחיים? אולי כדאי להתעלם מהרצון לחיפוש הזה? לתשובה
 

לעמוד רשימת השאלות
לפרק ראשון
למה חשוב לדעת
לפרק שני:
אלוקים ואנחנו
לפרק שלישי:
משמעות החיים
לפרק רביעי: אמיתות התורה
לפרק חמישי: החרדים והמדינה.
ניתן לדון ולהתייעץ ולשאול בנושא בפורום החדש שפתחתי
כתובת הפורום
http://vitaminim.org/1

לעמוד הראשי   /   לעמוד רשימת השאלות