לפעמים מי שלפני תהליך החזרה בתשובה או בתוכו יכול להרהר בליבו מחשבות של ענווה פסולה כמו ''מה אני לעומת שומרי המצוות מלידה'' או ''איזה כיף למי שנולד דתי הוא יודע הכל ורגיל כבר לשמור'' או ''למה נגזר עלי להוולד חילוני?''

 נביא כמה נקודות בעניין:

קודם כל ידע המתקרב לבורא עולם שה' נטע בתוכו כוחות עצומים גם אם אתה לא מרגיש אותם, אבל הם בתוכך אולי רדומים מעט ועם ניעור מסויים הניצוץ יתעורר ויהפוך ללהבה גדולה, להבה שאינה נמצאת בקלות אצל דתי מבית שצריך יותר לעבוד על עצמו שלא תהיה התנהגותו כמו מכונה,  ''כמצוות אנשים מלומדה''

 אם נולדת בבית חילוני זה אומר שאלוקים הטביע בתוכך את הכוחות המיוחדים של הליכה כנגד הזרם, של דביקות במטרה, דביקות באמת, כוח זה נמצא בתוכך! צריך רק ללבות את הניצוץ!

 עוד נקודה, דע לך שמצווה אחת שלך שהתאמצת בקיומה, שווה יותר מעשרות מצוות של דתי מבית שהתרגל לקיים, כי כידוע, גובה השכר למצווה, הוא לפי ההתאמצות המלווה את מקיים המצווה, ועל כן מי שמתאמץ יותר לקיים את המצוות למרות שהוא לא רגיל, למרות הלחץ החברתי אז שכרו גדול בעשרות מונים מדתי מבית ויתכן שבשמים דרגתו של החוזר בתשובה יותר גבוהה מהדתי מבית.

לכן, יש לך לשמוח היכן שאתה בכל מצב כל הנסיון והאתגר שבשינוי  הדרך הוא לטובתך הנצחית להגביר את שכרך, ולהשלים את תיקונך בשלימות.

עוד נקודה למחשבה:

דתי מבית לא נפגש הרבה עם יהודים שלא זכו לחזור בתשובה ועל כן אין לו את המעלה והזכות לעזור ליהודי להכיר את בוראו ואת שורשיו, לעומת זאת החוזר בתשובה פעמים רבות נמצא בסביבה שאיננה שומרת מצוות ועל ידי דוגמא אישית טובה והדרכה נכונה הוא יכול לזכות לקרב עוד יהודים לאבינו שבשמים אפשרויות אלו לא נמצאות בתדירות אצל הדתי מבית.

 ובנוסף לכך החוזר בתשובה יודע הרבה יותר טוב איך לדבר, איך להשפיע על אלו שעדיין לא שומרים, כי הוא יודע את הסגנון חיים והדיבור של הרחוקים כי הוא היה שם.

לא לחינם מקרבי הרחוקים הנודעים הם החוזרים בתשובה כי הם יודעים כמה נחוץ וחיוני וטבעי ליהודי לשמור מצוות וכמה עצובה ומחפשת הנשמה בלא המצוות, ובנוסף לכך הם גם יודעים איך ומה לדבר עם הרחוקים כי הם היו שם.

יוצא שמשמים שמו את החוזר בתשובה שיגדל חילוני כדי שידע אחר כך איך להציל את אחיו מהאבדון הנצחי ולהכיר להם את דרך היהדות האורגינלית שנגזלה מהם על ידי חינוך ללא השורשים האמתיים של היהדות.

ועוד נקודה: החוזר בתשובה היה כבר בשני הצדדים הוא יודע את תחושת הריקנות והרדיפה החומרית המצויה למי שאין לו את היהדות האורגינאלית, ואם החוזר בתשוובה זכה להדרכה נכונה, הוא גם יודע ומרגיש את תחושת הסיפוק המלווה את קיום המצוות , את הכיף וההתעלות שבחווית השבת, הוא יודע את הסיפוק שבתפילה לבורא עולם את החוויה שבהתקשרות לאין סופי. כל זה לא היה לו בעולם החילוני ועל כן הוא נעשה ''מחוסן'' במידת מה כיוון שהוא יודע את היבול המתוק לרגע ומר לאחר הרגע  המוצע בעולם ללא שמירת מצוות, לעומת זאת הדתי מבית יכול לחשוב שהוא מפסיד הרבה דברים בזה שהוא חי בעולם הדתי (במיוחד אם הוא גדל בבית ''יבש'' מבחינה רוחנית, בבית שלא ידעו כיצד לנצל את אוצרות הרוח והחוויה לנפש היהודית שטמונים ביהדות אלא קיימו את המצוות בצורה אוטומאטית.)

כתוב שאמנם טוב שאדם ידע את חסרונותיו כדי לתקנם אבל עוד יותר חשוב וחיוני שנידע את מעלותינו ובמה אנחנו טובים.

(דרך אגב אני לא חוזר בתשובה אלא דתי מבית אבל מעריץ את עוצמת הנפש ורדיפת האמת של בעלי התשובה)

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שמאמר זה יהיה לתועלת לכמה נשמות יהודיות.

ועשו לי טובה ותכתבו מה לשפר במאמר.
יש לך הערות, שלח תגובה על הכתבה
olam@olam-jew.com