יהדות קבלה סרטים hvsu, יהדות
 קבלה  / יהדות / סרטים  /
מציאות אלוקים / אמיתות התורה / רשימת קטגוריות באתר /
מידע יהודי / הורדות חינם / תוכנות חינם /
תוכנת בבילון תרגום
משמעות החיים / חיים לאחר המוות  / תפילות סגולות  הרצאות שירים
 
 
 
 
 
 שלום גולש יקר !
 הפוך לאתר הבית הוסף למועדפים 
 למענך! אנא גלוש רק ביום חול ומחוץ לשעות העבודה
 קריאה מהנה.
 אימייל : 
olam@olam-jew.com    
 
 
 
רשימת אתרי יהדות וקבלה שהשם זיכה אותי לבנות 
 
 לעמוד הראשי | שאלות ותשובות מעניינות | הפצת יהדות | דפי יהדות להורדה |  בקר/י בפורום שלנו  | תגובות על האתר | על עצמי  | חיפוש באתר

חנות  ספרי קודש
פתחתי חנות ספרי יהדות , קבלה , חומשים , סידורים, ספרים לילדים , דיסקים

הורדת בבילון חינם
הורד ונסה חינם את תוכנת התרגום לאנגלית ולעברית
ולעוד עשרות שפות נוספות

ערוצי קודש בקליק
הורד סרגל ערוצי הקודש
ותוכל לשמוע בכל רגע ערוצי יהדות לחיזוק הנשמה

חוברות משגעות
כנסו לראות את החוברות
החדשות שניתן להזמין
להפצה , אירועים ומזכרות

רוצה גלישה נקייה?
גלוש רק באינטרנט נקי  אינטרנט רימון
השאר פרטים ויחזרו אליך

רוצה קורסים ביהדות בחינם? 
טיפים באימייל חינם:  זוגיות, חינוך ילדים ראייה חיובית...

 
 



 

על איסור נגיעה- טוב או רע?

 


 

בס"ד

"אסירים", או אסירי תודה?!

פרק א' - נגיעה איסור נגיעה

"שלום כבוד הרב! יש לי כמה שאלות אליך!" שמעתי קול של בחור צעיר מצועצע ומגולח למשעי מאחורי גבי בלובי של המחלקה בבית החולים. לא טרחתי להסתובב, מאחר שאינני רב, ותואר זה כלל לא מתאים לי. "אתה אתה.. כן אתה..!" שוב אותו קול... הסתכלתי מסביבי אם יש מישהו "מזוקן לציבור" העונה על דרישת 'רב' במראהו החיצוני לפחות למי שאינו מכירו, אך לא מצאתי ואף לא אחד כזה לרפואה. שוב אותה קריאה רק בניסוח שונה: "אתה עם הכיפה השחורה...". עכשיו כבר הסתובבתי וחיפשתי לפחות מישהו עם כיפה. לא, אני היחידי...
 

כנראה שׂם להבדל בין שאר אנשי המחלקה, שכל אימת שהם לא בטיפולים, הולכים הם ובוהים במכשיר הטלוויזיה בלא מעש ובלי להפעיל את מחשבתם ותבונתם, בעוד שבו בזמן הטלוויזיה עושה להם שטיפת מוח מסיבית ופסיבית והם מקבלים וסופגים את האינטרפרטציה של ה"פרשנים" מבעד למסך על הבלי העולם כאמת מוחלטת, כאילו מלאך מן השמים בא לבשר להם את האקסיומות אותן הם צריכים לקבל ועל פיהן הם צריכים לפעול, או שרואים סרטים מטופשים עם מראות קשים המשפיעים על הנפש היהודית העדינה. או אלה שקוראים את אותם עיתונים מטונפים המלאים בתמונות מגרות ומזוויעות, בדברי כזב, לשון הרע ורכילות המלעיטים את קוראיהם כאוכל הנכנס לגרונם טרם נלעס[1] – כך הם מבלים את זמנם... ואילו אני, באותו זמן יושב על כסא הגלגלים נוכח השולחן עם הסטנדר מולי, שוקע ו"חורש" בים התלמוד עם ספרי הקודש שלידי למיניהם.

"כן אחי?" אמרתי ב"שפה המדוברת" של היום למרות שמבחינת הגיל אני יכול להיות אביו. "נעים מאד, שמי חיים. ואיך קוראים לכבודו?"

"שמי אסף האמת, אבל קרא לי אסי" אמר בביטחון אבל בצורה קצת 'וולגארית' יחסית לגילו ואל מי שמדבר אליו שבמקרה זה – אני.

"שלום אסי!" חייכתי והגשתי לו את ידי ללחיצה.

"אהלן חיים! תשמע רבינו, יש כמה לי דברים ושאלות ביהדות שאני לא מבין ואשמח אם תענה לי".

"אשמח מאד לשמוע מה הן שאלותיך אסי, אך תחילה עלי להבהיר לך כמה דברים מאד חשובים! ראשית, אינני רב, לא למדתי והוסמכתי לרבנות, ויתכן שאף לא אדע ואוכל לענות לשאלותיך הגם שיש בי רצון עז להשיב לך כמו שצריך ולהסיר ספיקות מלבך. מה שכן אסי, דע לך, שלכל שאלותיך, ביהדות לפחות, יש תשובה. אך לא כל אחד יכול, יודע ורשאי לענות. אלא שאנסה בכל זאת אולי ה' יהיה בעזרי ואוכל להועיל במשהו ואשיב בעז"ה למה שתשאל... אז כן אסי, במה אפשר לעזור?"

אסי: אתחיל בנושא זה כי הוא הכי מעיק עלי לאחרונה, ואם יאפשר הזמן, אעבור לשאר הנושאים האחרים החשובים לי. תראה חיים, היום אני בן 19, ויש לי חברה כבר זמן רב. אינני שומר נגיעה כלל, ואני יודע שיש כזה דבר "שמירת נגיעה". רציתי לדעת מה זה אומר, מה אסור ולמה?

אני: טוב אסי, אשתדל לענות לך על השאלה הנ"ל בעז"ה. "שמירת נגיעה", זה איסור שחל על הגברים והנשים גם יחד שלא יגעו אחד בשני, אלא רק הנגיעות המותרות להם (ראה להלן). זהו איסור חמור המביא את האדם לידי הרהורים, מחשבות טמאות ואף יכול להגיע לאיסור החמור של ניאוף[2] רח"ל על אף ההנאה הרגעית והחולפת. כי יצר הרע מטעה את האדם להתחיל רק בחטא "קל", ומושך אותו עד שאינו יכול להתגבר עליו, וכך הופכים אנו את עצמנו לרצונות ותאוות היצר.

אסי: אם כך, ראשית חיים, רציתי לדעת מהו מקור האיסור ועל מי בדיוק הוא חל?

אני: יפה, המקור לדבר הוא פס' מפורש בתורה: "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'"[3]. זאת אומרת, שלא רק הגילוי ערוה עצמו אסור, הכוונה 'עצם המעשה', אלא גם הדברים המקרבים ומביאים את האדם לידי כך. כגון קירוב בשר, חיבוק נישוק[4] וכו'. וכן מפס': "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה"[5]. ולא רק אשה נידה, אלא הכוונה לכל אשה ואשה האסורה עלינו[6]. והאיסור חל על גברים ונשים כאחד, כי כתוב "לא תקרבו לגלות", דהיינו גם גברים וגם נשים כאמור. והנשים בהן מותר לגעת, הן כגון, בן ואמו, אב ובתו, נכד עם סבתו[7], אשה ובעלה (רק בזמנים המותרים להם, וזה לא הזמן ולא המקום להזכירם), בת עד גיל שלוש ובן עד גיל תשע. כל השאר, כאמור, איסור חמור הוא לגעת בהן, כי מביא רעה והרהורים על האדם. וכן כמובן שיש איסור חמור ג"כ בהסתכלות[8] ושמיעת[9] נשים שלא לצורך ולשם הנאה כי זה מביא את האדם לידי תאווה[10]. וכפי שמנסח זאת בעל השולחן ערוך בביטוי נדיר: "להתרחק מאד מאד..."[11]. וזהו מהפס' המפורסם שאנו אומרים אותו לפחות פעמיים ביום: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..."[12].

אסי: זאת אומרת, אתה רוצה לומר לי שה' אוסר עלי לגעת בחברה שלי רק בגלל הרהורים? ואם אני אומר לך שאני כלל לא מהרהר והדבר בכלל לא משפיע עלי לרעה?! בשבילי זה בדיוק כמו לגעת בחבר או בגבר אחר... הדבר לא משפיע עלי מאומה...

אני: בודאי שכך אסי, סף הרגש שלך כבר נשחק כי התרגלת עוד מגיל ילדות, וכשאתה מתרגל לדבר, ההרגל כבר נעשה כ'טבע שני'[13], וההשפעה של 'נגיעה בלבד' כבר כלל לא משפיעה. ואמשול לך משל למה הדבר דומה, אדם שהתרגל מצעירותו לאכול כל יום שוקולד שוויצרי עדין טעם וטעים ונהנה הוא מהשוקולד, למרות הנזק שזה גורם לשיניו, אזי כשיגיע לגיל מבוגר, כאשר הנזק שיכול להיווצר הוא בעל סיכויים פחותים ואף יהיה מותר לו לאכול ממנו – ההנאה מהאכילה כלל לא תורגש לולא אכל כל ימיו מאותו המאכל – ממתק. סף הרגש-הנאה, כאמור, – נשחק. אם רק היה חוסך לו את ההנאות הרגעיות של אותם זמנים בהם היה אסור לו להנות, והיה משאיר אותם לזמן מאוחר יותר בו מותר לו, ואף מצווה בזה, כמה היה נהנה, הנאה של מצוה... אם כן לא היה כדאי לו אז להמנע מהנאה רגעית ומאוסה בשביל לשמור את זה לזמן המתאים והמותר בו ההנאה תהיה כפולה ומכופלת...[14]?!

אסי: אוקיי, נניח. ומה לגבי לחיצת יד לנשים? הרי יוצא לי הרבה פעמים להיקלע גם למקומות עם אנשים ונשים שאינם מקפידים בזה כלל, והדבר יכול להעליבם ולגרום לאי נעימות מצד שנינו. ההלכה הזאת ממש אזוטרית ולכן לא פלא שרבים לא מקיימים אותה... האם אין בזה משום חוסר ב'כבוד הבריות'?

אני: אתחיל ברשותך מחלקה השני של שאלתך. ההלכה אכן אזוטרית, אבל תלוי מאיזה מבט הנך מסתכל. גם התרופה שאני לוקח הנה אזוטרית, אבל אך ורק לאנשים הנמצאים הרחק ממחלקה זו, או לכל היותר לאנשים הרחוקים מהמושג "בית חולים". כוונתי היא אסי, שאם מישהו נמצא במקום ששומרים על כללים-הלכות אלו, אז הדבר ידוע ומפורסם לו, ומי שאינו מתנהג בהתאם, הוא נראה כביכול כ'חריג'. הלכה זו אמנם אינה מפורסמת כמו איסור אכילת חזיר, שמירת שבת וכד', אך אין זה מפחית מערכה בגלל היותה לא ידועה בקרב הצבור כולו.

ובאשר ללחיצת יד לנשים משום 'כבוד הבריות', התשובה היא, שאע"פ שיש חשש שהצד השני יפגע – אסור[15]. אם נראה לך תמוה הדבר, אשאל אותך שאלה רטורית ואקווה שתבין את משמעות העניין: אם באת להתארח אצל חברך, והגיש לך הלה מאכל בשרי מבושל אך אינו מקפיד כלל בין בשר לחלב ובכשרות בכלל, האם תורתע מלאכול רק בשביל לא לפגוע בחבר?! בודאי שלא! אני מכיר הרבה אנשים שאומרים: "אני מכבד כל אדם באשר הוא", אך כשמגיעים למצב של 'לחיצת יד' לנשים, ואני נמנע מסיבות דתיות, קונסטיטוציות ולא חלילה מסיבה אישית, אז אני כבר נקרא 'פנאט', 'פונדמנטליסט', שהרבנים עשו לי 'שטיפת מח' וכו'. מה עם אותו אדם שכבדת רק לפני רגע?! האם בשל הימנעו מלחיצת ידך בגלל הסיבות הנ"ל כבר אינו בנאדם שראוי ל"כבוד" הולם?! חבל, חבל שמכבדים רק עד ש... אמנם "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה"[16] וצריך לכבד כל אדם, אך אין זה מדובר כאשר האדם מחטיא אותך. "עדיף שהחבר "יפגע", מאשר שהקב"ה יפגע..."[17]

אין אנו מחויבים לתת דין וחשבון לכל אדם רק בגלל שיש חשש שיפגע כאשר החטא "על חשבוננו". התורה אוסרת עלינו דברים לטובתנו, ואם זה לא נראה למישהו כי טרם יצא לו להכיר את תכונותיו הטובות של הבורא המטיב, הרי הדרך אליו קצרה, ולנו אסור לחטוא בשל כך. אך צריך להסביר בצורה  י פ ה  ו מ כ ו ב ד ת  את משמעות ואיסור הדבר. כך שמי שאינו מכבד אותך ומזלזל בדבריך ובמעשיך, עליו נאמר: "... גופו מחולל על הבריות"[18]. אולם מי שמכבד אותך גם אם דעתך ומעשיך אינם נראים לו, הרי הוא עצמו המכובד – "איזהו מכובד המכבד את הבריות!"[19].

אסי: אבל אתה יודע מה? אני רואה גם הרבה דתיים, חובשי כיפות לפחות, שלא מקפידים בזה כלל ועיקר... אז איך בדיוק אתה מסביר, שאם זה איסור כה חמור אפילו מי שבגדר 'שומר תורה ומצוות' לא מקיים אותו?

אני: נכון. לצערי הרב יש גם אנשים דתיים (וכאן כל אחד יפרש לעצמו מהי הגדרת "דתי"), או כהגדרתך "חובשי כיפות", שלא שומרים נגיעה. אבל ראשית, עלינו לדון אותם לכף זכות כי כל אחד וניסיונותיו הוא ולא עליהם תלונותינו אלא על עצם המעשה עצמו. שנית, לדעתי ישנן שתי סיבות לכך, הבה נבחן וננסה להבין אותן.
(ניתן  גם להוריד חוברת קלילה עם הסברת עניין איסור נגיעה כאן)

הסיבה הראשונה היא פשוטה – חוסר ידיעה. גם דתיים, אם הם לא לומדים מספיק ולא מעורים באורח ההלכה, יכולים להיכשל בזה רבות, ולו, רק בגלל שלא טרחו לשאול או לבדוק נושא חשוב דנן, ונושאים אחרים בכלל. בדיוק כמו שישנם אנשים רבים ואפילו "מלומדים", שאינם יודעים הלכה פשוטה ברמב"ם[20] ובשו"ע[21] למשל כמו שאסור לצייר (ולצלם) שמש, ירח, כוכבים וכד'. ועל כך, דווה לבנו... והסיבה השניה היא – חשק, תאווה, כי "טוב לי וכיף לי עכשיו", או בלשון הקודש – יצר הרע! ישנם כאלה שיודעים שזה אסור (ומזיק- ראה להלן), ואעפ"כ עוברים על לאו זה במשאת לב ובהשתוקקות רבה רק בשביל ה"הנאה הרגעית". עליהם אין מה לדבר, כי הם יודעים את האמת, ולמרות זאת אינם אבים לקיימה. וחבל... זה כמו "מתאבד" (הכוונה למי שיודע את האמת ואעפ"כ לא יפעל כהלכה), שמה שלא תגיד לו, ואיך שלא תנסה לשכנעו – הוא קופץ...

אסי: ומה בנוגע ל'נגיעות קטנות'? כמו למשל העודף שנהג האוטובוס מחזיר וע"י כך נוגע בידי... אני מניח שזה לא כ"כ "חמור" כמו לחיצת יד, נישוק, חיבוק וכד'. האומנם?

אני: בודאי ש'נגיעה בלי כוונה' אינה עבירה כי לא התכוונו ורצינו שהיא תתהווה, (אך בכל זאת הצדיקים הגדולים עשו תשובה גם על זה, כשאר השגגות שמתחרטים וחוזרים בתשובה עליהן כל אימת שזוכרים ואף אם לא!) למעט אותן פעמים שהדבר מצוה, כגון להציל חיי אדם וכד'. כי הנמנע מלגעת בנשים כשיש (ספק) פיקוח נפש, נקרא – 'חסיד שוטה'. אך אחי תזכור כי כשם שהקב"ה אסר עלינו להבעיר אש בשבת, ולא נשאל "ומה בנוגע לגפרור קטן??!" כך כל נגיעה אסורה, כל עוד היא באה בכוונה זדונית מאחד הצדדים.

אסי: טוב, אבל לפחות באחים ובני דודים מותר לגעת, לא?! הרי בסה"כ אנחנו רק קרובי משפחה...

אני: שאלה חשובה ולעניין שאלת כרגע. נקודה זו כלל לא קוגניטיבית אצל המון העם. רבים טועים וחושבים, שככל שהקרבה המשפחתית לאדם יותר גדולה, כך האיסור פחות חמור, או לא חמור בכלל. אבל למעשה, זהו הקונטרסט הגמור מהמציאות. ואם נבחין ונתבונן היטב, ניווכח שגם הרציונל, השכל הישר, יראו לנו שכל הקרוב קרוב – אסור יותר[22]. הרי ככל שהאדם יותר קרוב אלי, כך האיסור יותר קרוב לגילוי עריות לא עלינו. ובשביל שנבין את זה מעט יותר לעומק, ניקח דוגמה קטנה: שהרי הבא על אמו וכלתו, נידון בסקילה שהיא המיתה החמורה. והבא על אשת איש, נידון בחנק שהיא מיתה קלה[23]. אם כן אסי, אנו רואים בעליל, שנגיעה, וקל וחומר חיבוק ונישוק לבן/בת משפחה קרובים, האיסור הרבה יותר חמור ועלינו להזהר בזה ביותר.

אסי: האמת חידשת לי עכשיו דבר שלא חשבתי עליו מעולם עד היום, גם אם ידעתי שיש כזה מושג 'איסור נגיעה', לא העליתי על דעתי שהוא שייך גם לגבי קרובי משפחה... אז רגע, לפי דבריך, מתי יהיה מותר לי לגעת למצער אם בכלל, בחברתי, או אשתי לעתיד?

אני: שאלה טובה אסי! אמנם הקדמת את המאוחר, אבל אענה לך על זה עכשיו בקצרה מפני שכבר שאלת. על שאלה זו ורבים כמותה ענה שלמה המלך ע"ה כבר לפני למעלה מ-2,800 שנה, באחד הספרים שנאמרו על ידו וכתבו אותם חזקיה וסיעתו: "עת לחבוק ועת לרחוק מחבק"[24]. אסי, לכל דבר ודבר בעולם, למעט הדברים המזיקים לגוף ולנשמה, יש היתר מהתורה. אמנם לנו נראה לכאורה שהכל "אסור", אך אין זו האמת. ההיפך הוא הנכון! התורה פשוט ממתנת אותנו ונותנת לנו את המינון הנכון לכל דבר. התורה לא אוסרת עלינו לגעת בנשים, אלא אומרת לנו במי מותר לגעת ומתי. כמו"כ בכשרות, שבת ועוד. בכשרות למשל, התורה אמנם אסרה לאכול חזיר, אך התירה לנו את דג השיבוטה שיש להם בדיוק את אותו טעם. אסרה לנו חלב גמלים, אבל התירה לנו חלב עיזים שגם טוב לרפואה[25] מלבד טעמו המיוחד. וכן בשבת, אסרה עלינו "מלאכה" (הכוונה יצירה, ולא עבודה-מאמץ פיזי כמו השוגים לחשוב) בשבת, אבל התירה לנו לעסוק בה בכל ימות השבוע ואף ציוותה עלינו לנוח ולאכול מעדנים ומגדים לכבוד היום הנכבד הזה.

השעה כבר 3.30 לפנות בוקר. ברגע זה קטעה את רצף השיחה האחות באמירה הקבועה של האחיות: "חבר'ה, בוקר עוד מעט! יש לכם טיפולים מחר... יוסי, עדיין לא לקחת תרופות... אבי, אתה צריך לקבל זריקה" וכו' וכו', היא התפלאה על כך שרוב המאושפזים במחלקה יושבים סביב השולחן העגול של אסי ושלי כמהופנטים וערניים, ומאזינים לשיחה שלי עם עמיתי. מרוב סקרנות התיישבה גם היא לדקות אחדות, האזינה לרצף השיחה, ואף שדרה מבטים המצביעים על אותות הסכמה לנאמר, עד שנשמע צלצול הפעמון של אחד החולים מקצה המסדרון, ואז נאלצה לעזוב את חברתנו כשעדיין מהרהרת בנושא שהועלה... מידי פעם נשמעת שאלה מאחד האנשים בקבוצה בנושא זה או אחר, אלא שאני רציתי להתמקד דוקא במי שהתחיל את השיחה בנושא הנגיעה, - אסי. כי היה חשוב לי לענות לו על כל שאלותיו. המשכתי...

באשר על כן, אסרה עלינו התורה את הנגיעה בנשים לטובתנו, כדי שלא נסבול על זה בעתיד, מלבד ההנאה הנשחקת והסלידה יחסית מבן/בת הזוג לאחר שנים של נגיעה אחד בשני. כבר אין 'רגש', אין תשוקה, אין אהדה כלפי השני כמו בפעם הראשונה של הנגיעה. אז אולי כדאי לשמור הנאה קדושה(!) זו לזמן המתאים – לחתונה?!

זכורני ששמעתי מעשה בבחור ישיבה אחד שתיכף התארס. בא אליו ראש הישיבה אחרי מסיבת האירוסין ואמר לו: "דע לך תלמידי חביבי, הזמן הזה, שמהאירוסין לחתונה, זה הזמן הקשה ביותר לשמירת נגיעה. אז בני הזוג מרגישים כבר יותר קרובים ו"מאוהבים". כשאני הייתי אחרי ארוסיי, בא אלי החזון איש זצ"ל ואמר לי: 'בני, כל נגיעה אסורה קטנה לפני החתונה גורמת לצרות צרורות בשלום בית אחרי החתונה! אנא הקפד בדבר חשוב זה!' אני את זה יודע מניסיון, מהיכן החזון איש ידע את זה, על כך כבר אין לי מושג..."

לכן אסי, אשיב לך על זה ישר ולעניין ואייחל שתשובתי תענה לשאלתך כראוי. לאור הנ"ל, יהיה אסור לך לנגוע בחברתך לעולם, אלא רק לאחר שתתחתן, אם זה יהיה עם חברתך הנוכחית או אשתך לעתיד, יוּתר לך לנגוע, ולו אך ורק לטובתך גרידא, בזמנים המותרים כאמור, - באשתך בלבד!

אסי: וואו, נתת לי אומנם חומר למחשבה, אבל על פני השטח, בין המחשבה לביצוע המרחק די רב... אם כן מה לדעתך אני צריך לעשות עכשיו כדי להמנע כמה שיותר מעברות, וגם לא "לסבול" את חוסר הנאת הנגיעה? או יותר נכון, מה אתה מציע לי כעת, במצב נתון זה, שכבר יש לי חברה ואני עדיין לא ממש מרגיש צורך ומוכנות להתחתן? למרות שאנחנו כאמור, די אוהבים אחד את השני... זה ממש קשה לי להיות איתה בלי נגיעה, אבל להתחתן...?!

אני: כאמור לעיל אסי, אינני "דובר של היהדות" ואני ממש לא יודע אם אתן לך על זה תשובה ראויה והגונה, אך אומר לך את דעתי האישית על זה לפי ידיעותיי, השקפתי ודעתי. לא נראה לי כל כך שתאהב את תשובתי, ואולי גם לא תסכים איתה – וזוהי כמובן זכותך המלאה, אך מאחר ששאלת ואתה מצפה למענה ממני, זוהי תשובתי:

ישנן שתי אפשרויות להימנע מהעבירות החמורות הנ"ל, וכל אחת קשה שלעצמה. האפשרות הראשונה היא אמנם פשוטה, אך כאמור קשה מנשוא. והיא פשוט מאד – להיפרד לאלתר. ככל שתהיה עם חברתך והיא איתך יותר זמן, כך תתרגלו יותר אחד לשני והפרידה תהיה קשה יותר. ולמה אני מציע לכם להיפרד לאלתר?! התשובה היא טריוויאלית. הקשר ביניכם כעת הוא קשר של "התאהבות" – קשר רגשי – מיני – משיכה הדדית, ולא של "אהבה" אמיתית בין גבר לאשה[26]. את זה תבין אחרי... [רגע רגע תן לי לסיים! אני יודע מה אתה רוצה לומר. רואים את זה בעליל בעיניך! (לרגע נרתע) אתה רוצה להתפרץ ולומר "אבל אני באמת אוהב אותה... והיא אותי! ולא רק אהבה הקשורה לנגיעה, אלא אנחנו אוהבים באמת!" (נראה כמרוצה מה"טלפתיה" שלי וחייך חיוך קל) נכון?! (אסי מהנהן ומביע הסכמה ודרישה לתשובתי) כן, אני יודע! אז אמנם תכעס עלי קצת עכשיו, אבל ברשותך נדחה את זה לפעם אחרת בלנ"ד וכעת אמשיך להשיב על שאלתך]. האהבה באה אח"כ מכח הנתינה, אבל כאמור על זה נדבר בפעם הבאה. ולכן, כדי לדעת אם אתם אכן אוהבים "באמת", רצוי לנתק את הקשר לזמן מה ולעשות חושבים אם אכן אתה רוצה בה בתור אשתך, והיא בך – בתור בעלה. הניתוק יהיה קשה ואולי אף יגרום לבכי לא מעט, אך עם הזמן זה עובר והרגש נרגע במקצת. והאפשרות השניה לענ"ד, היא לאמיתו של דבר האנטיתזה הגמורה של האפשרות הראשונה. והיא בעצם – להתחתן לאלתר! למה?! כי רק כאשר תחליטו שאו שאתם נפרדים מיד או מתחתנים מיד, הדבר יכריח אתכם לעצור לרגע ולשאול 'האם באמת אנו מתאימים זה לזו?!' ואז תעמדו במבחן הניסיון אם אכן אתם רוצים וחפצים להיות זוג נשוי זה לזו. ובקשר לקושי שלך להיות עם מישהי, או אפילו לא להיות איתה בתור חברה ולהשאר רווק, על זה אמרו חז"ל בגמרא במתק לשונם וברוב חכמתם: "כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה בלא תורה, בלא חומה בלא שלום"[27]. אין זו סתם קלישאה חלילה, אלא אמרה בעלת משמעות מיוחדת וחשובה! הקושי של: "...לא טוב היות האדם לבדו"[28], ידוע לנו כבר מאז בריאת האדם. המין האנושי, ובכלל כל בעלי החיים[29], זקוקים זה לזו כדי להמשיך את קיום העולם. הבורא הטביע בנו טבע שנרצה ונרגיש צורך פנימי, רגשי, נפשי ו"מיני" כדי להתחתן, ובכך להמשיך את זרע אדם הראשון ולהעמיד בנים ובני בנים... ואגב, זו גם המצוה הראשונה הכתובה בתורה: "ויברך אותם... פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה"[30].

כך שלסיכומו של עניין אסי, אפשר לתמצת שיחה זו, בזה שכדאי ומומלץ מאד לשמור על מה שנקרא 'נגיעה', בין בן לבת, ובכלל בקשר בנים-בנות שלא לצורך. ובכך לקדש את ההנאה העתידה והמותרת לנו בבוא העת שלא תהיה חלילה באיסור, אלא כמצוה גמורה והנאה מרבית!

הבוקר הפציע, הציפורים מצייצות כבר שעה ארוכה ואנחנו עדיין בעיצומה של שיחה מרנינת לבבות. ברם, שעת עלות השחר כבר עברה וזמן התפילה, – הנץ החמה תיכף ומייד מגיע. קשה היה לנו להפסיק דיאלוג, או יותר נכון 'הידברות' זו, אבל לא היתה כל ברירה. הסברתי לו בפנים מאירות את עצם השעה הדחוקה לי כי יש עוד את ברכות השחר, קרבנות וכל שאר הדברים לפני התפילה שאני צריך להספיק. הדאבה של שנינו היתה עד אין קץ, בעבור שככל הנראה זו הפעם הראשונה והאחרונה שיצא לנו לדבר. החלפנו פרטים, אולי יסובב המסובב (בורא עולם) שנתראה עוד מי יודע כמה זמן. לחצנו ידיים ואף ראיתי את אסי מוחה דמעה מלחיו. ספק מן הפרידה ספק כי ראה אותי במצבי וכאב לו עלי נורא. הבטחנו "לשמור על קשר" כשאצא מבית החולים ושנמשיך את שיחתנו זו ואף 'נגלוש' לשאר הנושאים שחפץ לדבר עליהם. שוב לחיצת ידיים, הודינו אחד לשני על תשומת הלב, ועל הזמן אותו כל אחד הקדיש לשני, אסי יצא לו לעבודתו, אני לתפילתי, ומני אז עברו שנתיים ללא כל קשר בינינו...

יומיים אחרי הברית של בני החמישי. כן, אני עדיין יושב לי על הכסא גלגלים, ככה זה שיתוק. הדואר הגיע, מעטפה מבוילת בצבע בז' ללא שם הנמען הופיעה על השולחן בסלון. עליה היה כתוב: "לחיים ורעייתו". לא היה לי שמץ במה מדובר. היתה זו הזמנה לחתונה מ'אסף עב"ג יעל'... לקח לי זמן להתעשת ולהבין מזה ה'אסף' הזה. אבל נזכרתי די מהר. כן, זה אותו אסי מביה"ח איתו העברתי לילה שלם בשיחת נפש בנושא 'שמירת נגיעה'. היה לי לפלא על שזכר אותי, ואף רשם לי הקדשה ארוכה מצורפת להזמנה. מחברתו משכבר הימים נפרד חודשיים לאחר שיחתנו מסבות שאין כאן הטעם לבארן, ולאחר שנה וחצי, הכיר את בחירת לבו, איתה החליט להקים בית נאמן בישראל. האמת שממש לא חשבתי ללכת לחתונה אלא רק להתקשר ולאחל מזל טוב, אבל אחרי שבסוף ההקדשה ראיתי כתוב "והישיבה תהיה מופרדת!", זה היה מן הבלתי נמנע ממני להגיע לחתונה. הגעתי, רקדתי, שמחתי ושימחתי אותו... הוא זיהה אותי מייד, ואף הזמין אותי למעגל הריקודים לרקוד איתו "סולו".

החתונה היתה משובבת נפש והסתיימה בכי טוב. הפעם שמרנו על קשר טלפוני רציף במיוחד, ואף מידי פעם נפגשנו ושוחחנו. אשתי עם אשתו ואני איתו. כארבעה חודשים לאחר חתונתם, הזמנו אותם לשבת אצלנו שיראו מה זו שבת יהודית אמיתית עם מאכלי שבת מענגים, דברי תורה סביב השולחן, זמירות שבת, מנוחת שבת שאין משתווה לה בימות החול, ועוד דברים שרק בשבת חשים את הנאתם. גם הפעם, כמו לפני שנתיים פלוס, סביב השולחן העגול פנה אלי אסי בתואר "רב", ואמר שיש לו שאלה ביהדות שהוא חושב עליה כבר הרבה זמן.

אבל הפעם, בנושא אחר...

 

מאמר זה נכתב בתמצות רב בנושא "נגיעה" (ובקשר בין בנים לבנות), ולכן בכל שאלה ובעיה הקשורות לעניין, יש להיוועץ בתלמידי חכמים מנוסים ובקיאים בנידון, וכן ללמוד ולקרוא בספרים המדברים אודות תחום חשוב זה.

 

לתגובות, הערות, הארות ושאלות, נא לפנות לאימייל: ntn21@zahav.net.il

הכותב: נ.ח.ש

(ניתן  גם להוריד חוברת קלילה עם הסברת עניין איסור נגיעה כאן)
 


[1] אודות האיסור החמור בצפיה בטלוויזיה וקריאה בעיתונים המלאים בלכלוך ובטינופת כמו הנ"ל, עיין במכתבים שפורסמו בספר 'לשכנו תדרשו' של גדולי ישראל מהדור שעבר, וכן מכתבים ומאמרים רבים של גדולי רבני זמננו במקומות רבים.

[2] ידוע. ועיין למשל ספר 'קיצור חרדים' פרק י"ג סעיף א' ופרק כ' סעיף כ"ט.

[3] ויקרא, י"ח ו'.

[4] רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הל' א' ו-ו': "המחבק אחת מן העריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהן, או שנישק אחת מהן כגון אחותו הגדולה, ואחות אימו, וכיוצא בהן אף על פי שאין שם תאווה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר. ודבר זה איסור הוא, ומעשה טיפשים הוא שאין קרבין לערווה כלל, בין גדולה בין קטנה: חוץ מהאם לבנה, והאב לבתו" (ועיין לקמן הערה 7). ספר המצוות להרמב"ם מצות ל"ת שנ"ג. שו"ע אה"ע סימן כ"א סעיף ז'. ועיין גם שולחן ערוך המקוצר להרב רצאבי שליט"א חלק ו', סימן ר"א סעיף א' ועוד.

[5] שם שם י"ח.

[6] גמרא מסכת מכות דף י"ד ע"א.

[7] לדעת המתירים ומפני הכבוד, ושלא לשם הנאה כמובן. ועיין בית שמואל על שו"ח אה"ע סימן כ"א ס"ק י"ד. שע"ה סי' ר"א הערה מ"ז ד"ה 'ולפני'.

[8] ידוע. וע"ע שערי תשובה שער ג´ אות ס"ד לרבינו יונה מגירונדי, ספר היראה ואגרת התשובה סי' י"א. קיצור חרדים פרק ד' מצוות ל"ת מהתורה סעיף א', מצוות עשה ול"ת מדברי סופרים סעיף ה' ו'ארחות חיים' להרא"ש סעיף י"ב וסעיף מ'.

[9] ובעניין שמיעת קול של אשה – שם פרק ה' מצוות עשה ול"ת סעיף ז', פרק ט' סעיף ט"ז, מסילת ישרים פרק י"א ופרקי אבות פרק א' משנה ה'. ועיין בספר 'תומר דבורה' להרמ"ק פרק שמיני.

[10] ספר המצוות שם מצוה מ"ז. איסורים חמורים הם נגיעה, והסתכלות בנשים בכלל. נגיעה אסורה יש אומרים מדאורייתא, וזו שיטת הרמב"ם, ולפי הרמב"ן האיסור הוא מדרבנן (שו"ע יו"ד קצה יז. ש"ך ס"ק כ). בדעתו של הרמב"ם עצמו יש מחלוקת. לפי ה"בית יוסף" הלכה זו היא ב"יהרג ואל יעבור", ולפי הש"ך, האיסור הוא אמנם מן התורה אך לא ב"יהרג ואל יעבור".

[11] שו"ע אה"ע כא א.

[12] במדבר, ט"ו ל"ט. ואמרו חז"ל בספרֵי ובגמרא ברכות דף י"ב ע"ב: "אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות". ובכלל זנות, מי שרודף אחרי תאות העולם. משנ"ב בביה"ל סימן א' בשם ספר החינוך.

[13] מכתב מאליהו חלק ג' מאמר "מלחמת היצר", דרך שלישית - "דרך ההרגל" עמ' 40.

[14] עיין חוברת "מגע הקסם" של גילה מנולסון ועוד, בהרחבה בנושא זה.

[15] קריינא דאיגרתא חלק א' איגרת קס"ב. ומבואר שם עוד, שגם אם האשה המושיטה לו יד תתבייש אם לא יושיט גם הוא ידו, אין צד היתר בזה משום מלבין פנים ברבים וכו'. שערים מצוינים בהלכה סימן קנ"ב סוף אות ט"ו, שע"ה סימן ר"א סעיף ט' [הערה מ"ח ונ"ג], ש"ות אגרות משה חלק א' ס"ס ר"ג, "נשים בהלכה" [הוצאה שניה] של הרב אבישלום מונייצר ענייני צניעות סעיף ז' ועוד רבים. לסיכום: אין צד להתיר נגיעה, ואף קלה ביותר באשה האסורה לו, גם לא משום כבוד הבריות.

ומעשה ששמעתי לפני שנים, כאשר היה הרב מרדכי אליהו שליט"א באנגליה, וביקר בארמון, נגשה אליו המלכה ובאה ללחוץ את ידו, והרב התחמק ללא אומר וללא דברים. לאחר ימים, קיבל הרב מכתב אישי ממלכת אנגליה, ובו נכתבה בכתב ידה של המלכה, התנצלות, על שגרמה לו עגמת נפש ואי נעימות, באשר לא ידעה שבספר חוקם כתוב, שאסור להושיט יד ללחיצה ליהודים...

[16] מס' מסכתות בגמרא.

[17] שמעתי מהרב יגן זצ"ל בנושא אחר אמנם, אבל על אותו עקרון.

[18] מסכת אבות פרק ד' משנה א' [ח'].

[19] שם משנה ח'.

[20] הלכות עבודת כוכבים פרק ג' הלכה י'-י"א.

[21] יו"ד סימן קמ"א סעיף ד'.

[22] רמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ו'. שו"ע אה"ע סימן כ"א סעיף ז'. עיין ב"ח (בית חדש) על טור שו"ע אה"ע סימן כ"א סעיף ז' וז"ל ד"ה השני 'והמחבק': כלומר, שאין לבו הומה לחבבן ולחבקן כגון אחותו הגדולה וכו' ואם כן, אין לו שום הנאה כלל ואפילו הכי [כך] הרי זה מגונה וכו' ע"ש. וז"ל ה'חכמת אדם' כלל קכ"ה סעיף א': ראיתי ושמעתי מהרבה בני אדם שהם עמי הארץ וחושבי שכל הקרוב קרוב, יותר מותר לחבקו ולנשקו כאילו היא אשתו, וחס ושלום ומצוה לפרסם דאדרבה כל הקרוב קרוב, יותר צריך להתרחק וכו' ע"כ. וע"ע שערי הקודש לרי"מ מוולאזין על מורה באצבע סימן ט' אות מ"ו. שו"ת משנה הלכות חלק ה' סימן רכ"ה. וז"ל החיד"א בספרו ציפורן שמיר סימן ו' אות פ"ו ואילך: איסור גמור להסתכל  בנשים וכו' וק"ו ליגע בהן וכו' כי מה שסוברים ההמון כי אין איסור נידה אלא באשתו, שקר ענו, כי סתם אישה נידה אסורה וכו'. וק"ו לחבק ולנשק כל אשה שבעולם אפילו היא קרובתו. ולא כמו שטועים ההמון לנשק קרובתם, כי היא זימה ועוון פלילי, ובפרט אם היא נידה שהוא איסור כפול, שנהנה מן הערוה ומן הנידה עכ"ל. וע"ע שע"ה סימן ר"א הערה ס' ד"ה היוצא. נשים בהלכה ענייני צניעות סעיף ל"א ועוד.

[23] עיין הערה קודמת דברי הרי"מ מוולאיזין שם.

[24] קהלת, ג' ה'.

[25] רש"י, מסכת כתובות דף ס' ע"א: "יונק חלב משום רפואה, ורפואתו – חלב עז".

[26] עיין מכתב מאליהו קונטרס החסד חלק א' פרק ד'-ו' עמ' 39-35.

[27] יבמות, ס"ב ע"ב. (ועיין 'תומר דבורה' פרק תשיעי), ובמאמר ראשון בספרו של הרב לוגאסי שליט"א 'בית יעקב' עמ' 3 והלאה המבאר מאמר נפלא זה ביתר פירוט ובהסבר מרהיב נפש.

[28] בראשית, ב' י"ח.

[29] עיין פירוש הרמב"ן על הפס' (פרק ב' כ"ד): "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו והיו לבשר אחד", על ההבדל בינינו ובין בעלי החיים.

[30] בראשית, א' כ"ח.

יש לך הערות, שלח תגובה
לא לשלוח למטה את הערתך כי המשלוח לא עובד כרגע אפשר לשלוח לאימייל olam@olam-jew.com, תודה מראש
המאמר היה:

מעניין.  משעמם.  ככה,ככה.

לעמוד הראשי   /   לעמוד רשימת השאלות