|
|||||||||||||||||||
|
תקנות חכמי ישראל
|
|
שאלה: מדוע לפסקים של חכמים בענייני הלכה יש תוקף של תורה? הרי התורה לא כתבה האם מותר לנסוע במכונית בשבת, ולא כתבה האם מותר לגנוב כרטיסי אשראי, הרי לא היה כאלה מושגים בזמם התורה- אז מדוע שפסיקות של חכמים יחשבו כהלכה מן התורה? תשובה: נניח שאתה רוצה ללמד את הבן שלך נהיגה, האם תאמר לו מה לעשות בכל רחוב ובכל סמטא? האם תאמר לו "בני היקר, אם קופץ לך חתול לכביש מיד תלחץ על הברקס, ואם זה יהיה כלב? ואם זו תהיה פרה? ואם זה יהיה ילד בלונדיני? ואם זו תהיה זקינה עם סלים? אלא ודאי שבספרי התיאוריה ישנם כללים ואותם אנחנו מחילים בנוסעינו בכביש ומתמרנים לפי המצבים המשתנים. שהרי ה"מחוקק" בספרי התיאוריה לא יכול להביא כל מצב ולכתוב אותו, לכן חכמים למדו ולומדים את כללי הפסיקה איך לנהוג בכל מצב בחיים ואותם הם מחילים על המצבים המשתנית בחיים, לא שייך לומר שבזמן התורה לא הייתה מכונית, אבל ישנם כללים בתורה האם מותר להדליק אש ומה נחשב אש, ואז חכמים בודקים אם במכונית ניצת ניצוץ של אש, אז לפי התורה אסור להדליק מכונית בשבת וכך בכל מצב בחיים. כמובן שלא שייך ואין זה הגיוני לפרט על כל מצב ומצב, אלא יש כללים וכאשר בנך ינהג לפי הכללים אתה יכול להיות בטוח שהוא נוסע כפי דרישת החוק.
תאר לך שתפסו נהג שנסע על 180 קמ"ש או שנסע ברמזור אדום והוא טוען להגנתו שכשכתבו את ספרי התיאוריה עדיין לא ייצרו את המכונית שלו וגם הכביש שהוא נסע בו עדיין לא נבנה... אז לדעתו אין סמכות לשופט לשפוט אותו כי המחוקק לא התכוון אליו, האם השופט יקבל "תירוץ" כזה? לכן כיוון שחכמים לא מחליטים מעצמם מה ההלכה אלא רק משתמשים בכללים הכתובים בתורה כדי להחליט מה ההלכה, לכן הפסקים שלהם הם פסקי התורה. נכון שלא כתוב בתורה שאסור לגנוב כרטיסי אשראי אבל התורה כתבה שאסור לגנוב, ואז חכמים לקחו את הפסוקים המדברים בענייני גניבה ויחד עם הכללים שניתנו להם הם פסקו מתוך התורה מה נחשב היום גניבה ומדוע אסור לנסוע במכונית בשבת ועוד אלפי פסקים שנובעים ישירות מכללי ההלכה שהתורה הנחילה לנו לדור ודור.
|
|||||||||||||||||||||
|
יש לך הערות, שלח תגובה
|
|||||||||||||||||||||
|
מותר לך ומצווה להעתיק ולפרסם לזיכוי הרבים
בכל מקום אפשרי.
רוצים לדעת מה חדש
בעולם היהדות?
לעמוד רשימת השאלות
|
|
|
