שאלות

לאתיאיסט

"נפגשנו ברכבת לפני שלושה שבועות.

הצגת בפניי את השקפת עולמך - השקפה אתיאיסטית-מודרנית גאה ובטוחה בעצמה.

אינני מעוניין להציג לעומתה השקפת עולם אחרת, וגם לא לנסות לתרץ את כל קושיותיך.

להפך!  אני מעוניין דווקא לשאול.

כן, לשאול אותך כמה שאלות... "

____________________________________________

בעקבות אותה פגישה מקרית ברכבת החלה התכתבות

בין דניאל - בחור דתי, לבין ד"ר רונן - אדם חילוני ואתיאיסט מוצהר.

ששת המכתבים הבאים ששלח דניאל לד"ר רונן עוסקים בכל נקודות המחלוקת העיקריות  בין השקפת העולם האתיאיסטית-מודרנית  לבין היהדות –

אמונה והתפתחות מקרית, מוסר ומשמעות החיים, מעמד הר סיני וייחודיותו של עם ישראל, קידמה ומודרניזציה, ועוד.

כל מי שהנושאים הללו קרובים לליבו מוזמן ליטול חלק בדיון אינטלקטואלי פתוח ומשוחרר מכל הנחות מוקדמות שנפתח בין השניים, ביסודות השקפת עולמנו כיהודים וכאנשים מודרניים.

__________________________________________________

 

תגובות, הערות והוספות יתקבלו בברכה:
יונתן אלטמן

ת.ד 36031 י-ם 91360

yony@makshivim.org.il

תוכן:

מכתב מס' 1: על התפתחות מקרית ותכנון מכוון /"מה הקשר בין פלאפון למערכת העיכול שלך?"

נוסעי מעבורת החלל שסרקו את כוכב הלכת החדש שנתגלה עמדו נדהמים.

העמוד המלבני שהתגלה היה הוכחה ברורה לקיומה של צורה אינטליגנטית כלשהי של חיים.

למה מה שנכון לגבי עמוד פשוט, וכל שכן פלאפון או מעבד תמלילים לא נכון לגבי העין האנושית או המוח?

מכתב מספר 2: על מוסר ומשמעות החיים / "האם האדם הוא בסך הכול 'שימפנזה מלומדת'?"

כיצד מתנהג אתיאיסט כשעומדת לפניו דילמה מוסרית? 

האם יש בכלל משמעות למושג 'צדק' בעולם שלו? האם יש איזשהו קריטריון ל'מעשה המוסרי'?

ובכלל, אם האדם אינו אלא 'שימפנזה מפותח' - למה בכלל להיות מוסרי?

מכתב מס' 3: ההתגלות ההיסטורית / מסע אל פסגת הר סיני

נניח שהיינו רוצים 'להמציא דת'. מה המרשם הנכון לעשות זאת כמו שצריך?

למה כולם בחרו לעשות זאת דווקא בדרך הכי פחות טובה?

עם מי דיבר מוחמד במערה, ואיך אלוקים מצפה מאתנו שנדע מי הוא נביא אמת ומי סתם משוגע?

מכתב מס' 4: "עם נבחר – האומנם?"

היו שאהבו אותו, היו ששנאו אותו, אך אף אחד לא היה יכול להישאר אדיש אליו. כבר 3000 שנה ש'הבעיה היהודית' לא יורדת מסדר יומו של העולם.

מה יש בו בעם הזה, שתמיד הוא נמצא במרכז העניינים? האם באמת הוא שונה מכולם? ומה ההבדל בין התפיסה של 'עם נבחר' ל'תורת הגזע' של הנאצים?

מכתב מס' 5:  קידמה ומודרניזציה / "לאן צועד העולם – קדימה או אחורה?"

הקידמה העניקה לאדם הרבה דברים מופלאים.  האם היא גם עשתה אותו מאושר יותר?

האם האדם המודרני שלם יותר, וחי בצורה בריאה יותר עם עצמו, או שהוא רק נעשה לחוץ, אנוכי ואלים יותר? מה עשתה המודרנה למצב המשפחה, למעמד האישה, ולביטחון הילדים? האם זה העולם שחלמנו עליו?

מכתב מס' 6 – סיום!

מה ההבדל בין ה'מאמינים' של היום ל'מאמינים' של פעם?

האם 'אי-האמונה' לא הפכה בעצמה להיות 'דת קנאית וסגורה'?

האם ייתכן שאת כל השאלות הגדולות שאנחנו 'ממציאים' מישהו כבר שאל לפנינו?

וכיצד קורה שאנו משקיעים את הזמן בדברים שוליים, אך לדבר המשמעותי ביותר בחיינו איננו מוצאים את הזמן?

מכתב מס' 1: על התפתחות מקרית ותכנון מכוון -

"מה הקשר בין פלאפון למערכת העיכול שלך?"

לד"ר רונן, שלום רב!

       אני מקווה שאתה עדיין זוכר אותי. נפגשנו ברכבת מתל אביב לחיפה לפני כשלושה שבועות. אתה היית בדרך לעבודתך במעבדות המחקר בטכניון, ואני נסעתי לבקר את אימי המאושפזת בבית החולים בחיפה. הייתי שקוע בלימוד של פרשת השבוע מתוך חומש קטן שהיה בידי, כשפנית אליי ופתחת בשיחה.

      למען האמת, קצת קשה לקרוא למה שהתרחש בינינו 'שיחה'. מה שהיה הוא שאתה דיברת ודיברת, ושטחת בפניי (בצורה קולחת ומלאת בטחון, יש לציין) את עיקרי השקפת עולמך האתיאיסטית-מודרנית. פרשת בפניי את עמדתך במגוון נושאים: אמונה ומדע, והיחס ביניהם, רציונאליות לעומת רוחניות ומיסטיקה, מודרניזציה וקידמה, מוסר וליברליות, פתיחות ואומנות, ועוד. אפילו לנושא מעמד האישה הספקת להגיע.

אני הקשבתי בסבלנות לדבריך ולא הגבתי. כשסיימת את דבריך ורציתי לנסות ולהתייחס אליהם, כבר הגיע הזמן בו הייתי צריך לרדת מן הרכבת. אמרתי לך אז שיש לי כמה דברים לומר לך, אך לא ניתן לעשות זאת על רגל אחת.

הבטת בי במבט שליו ובוטח בעצמו ואמרת לי: "בבקשה. מתי תרצה להמשיך בשיחה?"

כשנפרדנו מסרת בידי את כתובתך.

מאז אותה פגישה חשבתי רבות על דבריך. כבר כמה פעמים רציתי להתיישב ולכתוב לך, אך לא מצאתי את הזמן לעשות זאת. כעת התפנה לי מעט זמן ואמרתי לעצמי שאני מוכרח לכתוב לך.

       אתה בודאי מצפה שבמכתבי אשטח בפניך את עמדתה של היהדות בכל הנושאים שהעלית, ואתמודד עם השאלות ששאלת, ועם הטענות שטענת.

אולי זה יפתיע אותך, אך אינני מתכוון לעשות זאת כלל וכלל.

במכתב זה אינני מתכוון לתת תשובות לאף אחת מן השאלות ששאלת.

בדיוק להפך.

אני דווקא רוצה לשאול אותך כמה שאלות.  כן, לשאול שאלות.

      שטחת בפניי את עיקריה של השקפת עולמך האתיאיסטית-מודרנית, אך נדמה שלעיתים היא כל כך בטוחה בעצמה ומשוכנעת בצדקתה המלאה, עד שמתעלמת מכמה שאלות נוקבות. שאלות יסוד שנוגעות בבסיסה, וצילן מטיל עליה כמה סימני שאלה כבדים. שאלות שיש הנוטים להתעלם מהם. לפעמים בשוגג, לפעמים מסיבות אחרות...

     נתחיל מהתחלה.

את השורות הבאות אני כותב לך, ד"ר רונן, דווקא כיוון שהתרשמתי מהיותך בן אדם רציונאלי בעל מחשבה, שההיגיון והשכל הישר הם אלו שמנחים אותו בחיים.

      קמת הבוקר וניגשת אל החלון שליד מיטתך. פתחת אותו והבטת ביופייה של השמש הזורחת ובשמים התכולים. משב של רוח בוקר קרירה ליטף את פניך, ונשמת מלוא ריאותיך אויר צח. אויר שאחוז החמצן שבו איננו פחות במשהו מאחוז החמצן שהיה בו לפני מאה שנה. מיליארדי בני אדם ובעלי חיים נשמו וכילו כמויות אדירות של חמצן בתקופה זו, דליקות יער ענקיות יחד עם השימוש באש במשך מאה שנה שרפו חלק אדיר מן החמצן של כדור הארץ, ובכל זאת לא נגרע אפילו משהו מן החמצן שאתה זקוק לו חיונית לנשימתך. מעניין, לא?

        אכלת הבוקר כריך של לחם וגבינה. לעסת ובלעת להנאתך. מנגנון מתוחכם מאין כמותו פירק את המזון הזה בגופך למרכיביו המולקולאריים, סילק ממנו רעלים וזיהומים, ובאמצעות מערכת תעבורה מופלאה בתחכומה שלח משלוחי חומרים לכל תא שבגופך לפי הצורך של כל תא. ויטמינים ומינרלים מסוגים רבים ושונים, וחומרי בניין ומקורות אנרגיה, כל אלו נשלחו במינונים שונים ומדויקים להפליא לכל תא בגופך בהתאמה מוחלטת לצרכיו, הן מבחינת סוגי החומרים והן מבחינת כמותם, והן מבחינת הזמן המדויק בו כל תא זקוק להם. מערכת מסועפת של צינורות דם מגיעה לכל תא בגוף, מעבירה אליו את החומרים שהוא צריך, ואוספת ממנו חומרי פסולת מרעילים כדי לסלקם מן הגוף. לא הרי תא במוח, כהרי תא בעור עקב הרגל, ולא תא שריר כתא עצב ראיה. כולם מקבלים את שלהם לרבבות סוגיהם. אילו חלילה נמנעה אספקה זו לזמן קצר, כי אז היה התא מת או יוצא מכלל שימוש. אגב, כמה תאים יש בגוף?

        כן, אני יודע, שיש האומרים שכל זה התפתח מאליו במשך השנים בתהליך ממושך. אבל ברשותך, בוא ניעזר לרגע בהגיון הפשוט ובשכל הישר שניחנת בהם.

את מכתבי הנוכחי אני כותב אליך במעבד התמלילים הידוע 'וורד' (Word). מי שקצת מכיר את התוכנה המופלאה הזו, את היכולות שלה ואת מגוון הפעולות המורכבות שהיא מסוגלת לעשות, בוודאי יעריך מאד ויכיר טובה לצוות של מאות המוחות של מתכנתים ומהנדסים של חברת הענק הבינלאומית מייקרוסופט, שבעבודת תיכנות אדירה של מיטב אנשיה עמלו לתכנת ולשפר אותה במשך הרבה שנים.

מה תגיד, ד"ר רונן, על אדם שיספר לך שמעבד  התמלילים הזה נוצר מאליו בתהליך איטי וממושך בתיבת קרטון שלתוכה הושלכו בדלי עפרונות ועטים משומשים?

מגוחך?  מטופש?  בדיחה גרועה?

הרי שום אדם רציונאלי לא  יאמין לקשקוש כזה.

אז מדוע שיאמין באותו דבר בדיוק לגבי המציאות המופלאה של האדם והעולם?

האם זה נשמע יותר הגיוני?

נמשיך, ברשותך, עוד קצת.

אם לא איכפת לך, ד"ר רונן, יש לי בקשה קטנה אליך.

הכנס בבקשה את ידך לכיסך והוצא את מכשיר הפלאפון שלך. כן, את המכשיר השחור הקטן הזה.

אתה אולי מרבה כל כך להשתמש בו עד שמעולם לא נתת את דעתך עליו.

התבונן בו לרגע, בבקשה.

מה אתה אומר עליו?

האם שמת לב פעם עד כמה הוא מדהים?

משקלו הוא בסך הכול 85 גרם, אך הוא מסוגל לעשות עשרות פעולות שונות ומתוחכמות, לאגור נתונים, מספרי טלפון ושמות, ולעשות מגוון פעולות חישוביות. מרוב שהתרגלנו אליו איננו מעריכים את הגאוניות הטמונה במכשיר הקטן הזה.

     מה תאמר למי שיגיד לך שהוא נוצר במקרה בהתנגשות מקרית של פלסטיק, גומי וכמה חתיכות מתכת, ללא התערבות של שום גורם חיצוני?

ואם הוא יאמר לך שזה לא קרה ברגע אחד אלא ארך כמה מליוני שנים ב'התפתחות אבולוציונית הדרגתית', האם זה יהיה משכנע יותר?

כמדומני שלא. 

אז כיצד אפשר להאמין למי שאומר לך את זה על המוח שלך שמתוחכם יותר מכל מחשב,

או על זוג עיניך שמשוכללות יותר מכל מצלמה?

אמור לי בכנות, האם שם זה יותר מתקבל על הדעת?

     ועוד דבר. סיפרת לי, ד"ר רונן, שאתה עוסק במחקר ביולוגי. לכן אני מתאר לעצמי שהשורות הבאות לא יהיו חידוש עבורך, אך תרשה לי בכל זאת.

הלב שלך מכיל שתי משאבות מופלאות משולבות זו בזו. אחת מזרימה דם לכל הגוף ואחת מזרימה דם דרך הריאות כדי שהדם יקלוט חמצן מן האוויר שנשמת. בהיותך עובר, לפני שנולדת, ריאותיך לא נשמו אויר, ומחצית הלב שלך לא פעלה כמשאבה, כי קיבלת חמצן ממערכת הדם המשותפת לך ולאימך. ברגע הלידה, עם ההינתקות ממערכת הדם של האם, חלים שינויים פיסיים מדהימים בפעולתו של לב היילוד. בבת אחת מתחילה לפעול מחצית הלב כמשאבת חמצון של הדם בעזרת הריאות המתחילות לנשום. ביולוגים ורופאים יודעים לפרט את מערכת השינויים הדרסטיים האלו. די באיחור קל של דקות בהתחלת הפעולה המתואמת הזאת כדי שמוחו של התינוק יינזק בצורה בלתי הפיכה. איחור נוסף פירושו מוות. מדהים, נכון?

      אבל איך כל זה נוצר? האם השינויים המפליגים הדרושים כדי שתינוק יתחיל לנשום ברגע לידתו, נוצרו מאליהם בתהליך התפתחות הדרגתי שנמשך מליוני שנים, ודורות אחרי דורות של תינוקות מתים הלכו וקידמו את ההתפתחות לשלביה והורישו אותה לצאצאיהם עד להשלמתה של ההתפתחות?

טענה כזו היא פשוט עלבון לאינטליגנציה. אינני רוצה להאמין שבן אדם רציונאלי והגיוני יעז לטעון טענה כזו. בודאי שלא אתה, ד"ר רונן.

        אני חושב שכבר הבנת מה אני רוצה לומר, אך, ברשותך, רק עוד דבר אחד (אחרון, אני מבטיח). אתה יושב על הכורסא בחדר העבודה שלך, וקורא בעיניך את מכתבי. אך האם חשבת לעצמך כיצד משתנה עמוד זה לדמות שהמוח מסוגל להבחין בה?

הנה רק כמה 'פירורים' של הסבר.

כאשר אור נכנס לעינך, כשבעה מליון חיישני צבע בצורת קונוס מכוונים אוטומטית את ניגוד הצבעים שלך ואת הראיה המפורטת בהתאם לתנאי האור. בכל פעם שאין די אור לתמונת צבע מדויקת, החיישנים דמויי הקונוס מתפטרים מתפקידם, וכ- 127 מליון חיישני שחור-לבן, דמויי קנים, אולטרה רגישים, נדלקים. בינתיים, מחשב בעצב הראיה שלך מקבל איתותים מ- 127 מליון החיישנים הללו, מצפין אותם מחדש ומעביר אותם דרך כמה מאות אלפי נימי עצב המובילים אל המוח במהירות של כמה מליארד אימפולסים לשנייה. בעוד כל זה מתרחש, האישון מפקח ומכוון את רמת האור בתוך העין, מערכת משוכללת ממקדת את הדמויות בחדות מקסימאלית, ומכשיר הדמיה מתוחכם מבהיר טשטושים זעירים בראייתך הנגרמים על ידי תנועה בחשכה.

      האם אתה מתפעל מזה? אז דע לך שיש לך ציוד משוכלל יותר.  קח לדוגמא את המוח.

במוח אנושי ממוצע יש כעשרה מיליארד תאי עצב. כל תא שולח בין 10,000 ל- 100,000 סיבים כדי לחבר תאי עצב אחרים אל המוח. יחד מספר הקשרים הללו הוא אלף מליון מליון (שהוא קדריליון בלשון המתמטיקאים. 10 בחזקת 15).  למרות כל הקשרים הללו יער זה של סיבים אינו ערבוב מקרי של תוהו ובוהו, אלא רשת מאורגנת היטב. לרוב הסיבים יש תפקודי תקשורת מסוימים, והם עוברים בערוצים קבועים דרך המוח. אם רק 1/100 מקשרי המוח היו מנותבים באופן מסוים, גם הם היו מצטרפים למספר קשרים רב יותר מהקשרים ברשת התקשורת של העולם כולו.

'מרשים ביותר', אתה בוודאי אומר לעצמך, 'גם אני לא ידעתי שאני יצור מדהים כל כך. אבל למה אתה מספר לי את כל זה?'

פשוט מאד.

בחיינו היומיומיים אנו יכולים להעריך, ללא היסוס, שתכנון מעיד על קיום מתכנן.

למשל, אם נשאל אדם היכן השיג את הספה היפה שמוצאת חן בעינינו, והוא יענה לנו:

"אה, זה? זה מצבור מולקולות מקרי. זה סתם נוצר מהאבק שמרחף בדירה תקופה ארוכה, כמובן", אנו נקווה מאד שאדם זה מתבדח. כי אם לא כן, יש פשוט מוסדות מיוחדים שנועדו לאנשים שיצאו מדעתם...

נכון, אומנם שיש המדברים על כך שהיו 'שיכפול' ו'ברירה טבעית', ושבאופן מקרי התרחשו כל מיני 'מוטציות' מוזרות שאחרי מליארדי שנים הובילו את העולם למה שהוא עכשיו, אך כל מה שאמרתי עד כה לא מתייחס בדווקא לצורות חיים מפותחות ומורכבות כמו שאנו רואים היום, אלא אפילו ליחידות היסודיות והקדומות ביותר שמהן התפתח הכול – מולקולת D.N.A (על הצופן הגנטי המדהים והמידע הרב האצור בה) או מולקולת חלבון אחת, שלא לדבר על תא חי אחד שלדברי מדענים שהוא משוכלל ומורכב יותר מכל העיר ניו-יורק (!!!). ומה נאמר על דברים יותר מתוחכמים?

      זה מזכיר לי קטע מסרט שצפיתי בו לפני שנים בסרט:"2001 אודיסיאה בחלל" של סטנלי קורבריק, נוסעי החלל חוקרים את שטח פניו של כוכב שנתגלה לאחרונה, בחשד שאולי קיימת בו צורה כלשהי של חיים אינטליגנטיים.

פתאום, הם נתקלים בעמוד מתכת מלבני ארוך. בו ברגע, נוסעי החלל, יחד עם כל הצופים, מכרסמי הפופקורן באולם, עומדים נפעמים. הם מכירים בכך שמישהו או משהו עשה את המוט הזה; צורה אינטליגנטית כלשהי של חיים חיה שם.

     ה'סף' שלנו להבחין בתוכנית באופן אינטואיטיבי מגיב אפילו לגבי חפץ פשוט כמו עמוד מלבני.

ואני חוזר ושואל, למה כמו שברור לכל אחד

שסופת טורנדו שנושבת בשדה גרוטאות לא תותיר אחריה בואינג 747,

שמחתול הקופץ על פסנתר לא תצא יצירה של מוצרט,

ושמהתנגשות של ברזל, פלסטיק, גומי ובד ריפוד לא תצא מכונית,

מדוע כשמדובר לגבי העולם המדהים שאנו חיים בו,

עולם של תכנון ומורכבות מופלאה,

יכול לבוא אדם שמחזיק את עצמו כבעל שכל ישר והגיון,

ולומר שכל זה נוצר מעצמו בצורה מקרית אקראית?

לא הייתי מסוגל להאמין שאדם רציונאלי יאמין לבדיחה כזו לולא הייתי רואה אנשים כאלו במו עיניי.

אתה לא נראה לי אדם שיאמין לדבר כזה, ד"ר רונן. האם אני טועה?

מצפה לתשובתך בקרוב

ואם תהיה מעוניין להמשיך בהתכתבות שלנו - בשמחה

(יש עוד שאלות רבות שברצוני לשאול אותך)

כל טוב

דניאל

מכתב מספר 2: על מוסר ומשמעות החיים -

האם האדם הוא בסך הכול 'שימפנזה מלומדת'?

שלום, ד"ר רונן!

        ברשותך, נוותר על ההקדמות וניגש ישר לעניין.

אתה בוודאי מחזיק את עצמך לאדם מוסרי. לאדם שהצדק והיושר הם נר לרגליו.

כך אתה מתייחס לעצמך, ואני באמת מאמין בכנות כוונותיך.

אבל תרשה לי להציג לפניך דילמה מוסרית מסוימת. אבקש לשמוע את דעתך בעניין.

        נניח שאתה עובד כרופא בבית חולים מסוים. לחדר המיון מגיע אדם שנפצע אנושות בתאונת דרכים. מאמציהם של צוות הרופאים להציל את חייו עולים בתוהו, והוא נפטר על שולחן הניתוחים. במחלקה הפנימית באותו בית חולים מאושפזים חמישה חולים הסובלים מאי תפקוד של אחד מאברי גופם. אתה יודע שמאבריו של אדם זה המוטל לפניך ניתן להציל את חייהם של חמישה אנשים הזקוקים נואשות ללב, ריאות, כבד ושתי כליות.

שעון החול שלהם הולך ואוזל. אם לא יימצא במהרה תורם, הם פשוט ימותו.

הדילמה העומדת בפניך היא כזו: הנפטר כבר לא זקוק יותר לאברים האלו. אין לו עוד צורך בהם. אותם חמישה אנשים זקוקים להם נואשות. אך ישנה בעיה קטנה. קרוביו גרים ביישוב מרוחק ובית החולים לא מצליח לאתר אותם כדי לקבל את אישורם לתרומת האברים.

הזמן העומד לרשותכם קצר ביותר. אם ההשתלות לא יבוצעו תוך שעה, לא ניתן יהיה עוד להשתמש באברים הללו, אך אינכם מצליחים להשיג את בני המשפחה.

ההחלטה בידך, ד"ר רונן.  מה תעשה?

האם תיקח את אבריו של הנפטר בלי רשות משפחתו ותציל בכך את חייהם של חמישה חולים אחרים?

לפני שאתה עונה דמיין לרגע את הסיטואציה הבאה:

בן אדם חוזר לביתו אחרי יום עבודה מפרך, ובפתח מצפה לו בשורה נוראה. הוא שומע שאחיו היקר והאהוב נהרג לפני כמה שעות בתאונת דרכים מחרידה. ולא רק זה, אלא שגופו פורק לחתיכות ואבריו נלקחו ממנו בלי רשות. התדהמה והזעזוע קשים מנשוא עבורו.

     שאלתי היא: מה אומר המוסר שלך במקרה כזה? מה הדבר הנכון והצודק לעשות? לבצע את ההשתלה או לא?

ונניח שתבחר באחת מן האפשרויות, האם יש לך איזו ערובה לדעת שזו החלטה נכונה?

ומה אם מחר תשנה את דעתך ותחשוב בדיוק הפוך? איך תתייחס אז אל מה שעשית היום?  ואם הרופא שעובד יחד איתך יסבור אחרת, איך תכריעו מי מביניכם הוא הצודק?  האם יש ביכולתך לשכנעו שהצדק איתך ולא איתו?

     ומה תגיד לרופא הלוקח אברים מחולה שנפטר ללא רשות החולה וקרוביו, ואף כאשר הם מוחים ומתנגדים נמרצות, והוא עושה זאת לא לצורך השתלה בחולים אחרים, אלא למטרות לימוד ומחקר. לדבריו הוא שלם עם עקרונותיו. ככלות הכול 'קידום המדע הוא מטרה חשובה, ואין להתחשב באנשים פרימיטיביים בעלי דעות קדומות וחשוכות שמעכבים את התפתחות המדע'.

איך תתייחס למעשה כזה, ד"ר רונן? האם הוא מוסרי או שאולי בדיוק ההפך מזה?

     נניח לרגע להתלבטות הזו. נשאל שאלה אחרת:

בבית החולים בו אתה עובד מאושפז חולה הסובל ייסורים קשים. בבדיקה השגרתית אתה מגלה שבלון החמצן אליו הוא מחובר עומד להיגמר. הוא פונה אליך ומתחנן שלא תחליף לו את הבלון ותניח לסאת ייסוריו להיגמר. הוא לא רואה טעם בחיים אומללים שכאלה.

האם תיענה לבקשתו, ד"ר רונן?

ומה אם חולה יבקש ממך, לא להימנע מהחלפת בלון חמצן, אלא להזריק לו מנה כפולה של מורפיום, ולגאול אותו בזה מייסוריו?

מה תעשה אז, ד"ר רונן? האם תהרוג אותו במו ידיך?

     ושאלה אחרת. נניח שמגיע אליך חולה בן שבעים עם בעיה. אתה מאבחן שהפיתרון הוא בניתוח. אך לעומת סיכויי ההצלחה בניתוח, ישנו גם סיכון בביצוע ניתוח עם הרדמה בגיל מבוגר כזה. עומדת בפניך דילמה: האם לבצע את הניתוח ולקחת את הסיכון המסוים לחייו של החולה או שכדאי לו להמשיך את חייו עם כאבים ומגבלה מסוימת.

כיצד תכריע בהתלבטות כזו?

       יכולתי להמשיך כך עוד ועוד, אך אם העלית בדעתך שדילמות מוסריות מתרחשות רק בין כתליו של בית החולים (ואתה הרי לא רופא כידוע, אז 'מה זה נוגע אליי?'), בוא 'נצא לרגע החוצה'. כיצד תנהג בסיטואציות הבאות:

    אתה ניצב אחרון בתור לקופה. פתאום שמת לב שנפתחה קופה חדשה. אתה ניגש והנה אתה ראשון. כמה אנשים מאמצע התור טוענים שבאו לפניך ואתה חטפן. מי צודק?

    אתה יוצא למרפסת להכניס את הכביסה התלויה שם מאתמול, ומגלה שהשכנה מלמעלה בדיוק תלתה כביסה רטובה ונוטפת שהרטיבה את כביסתך. האם זכותך לכעוס עליה? אולי היא צודקת ורשאית לתלות כביסה אצלה כרצונה? ואולי היא חייבת להודיע קודם? ובכלל, מתי אסור ומתי מותר לשכן מלמעלה לדפוק שטיח או לצבוע את המעקה?

     ילד בן שבע קרע את מכנסיו של בן השכן תוך כדי משחק. האם חייבים הוריו לשלם את הנזק?  ילד של השכנים שבר את פנס מכוניתך והוריו מסרבים לשלם, האם מותר לך להעניש את הילד?

      ומה לגבי החזרת מוצר פגום לחנות? מתי אתה זכאי לקבל את כספך בחזרה ומתי רשאי המוכר רק לתקן את המוצר? ומה אם השתמשת בינתיים במוצר, האם איבדת בכך את זכותך לביטול העסקה? ואם השתנה בינתיים המחיר, כמה מגיע לך מן החנות?

שאלות "קטנות" כאלו ודומותיהן מזדמנות לכל אדם מדי יום. אם אתה איש עסקים או זבן בחנות, כי אז ממריא מספר הבעיות האלו למאות ואלפים.

      מעולם לא הבנתי, ד"ר רונן, כיצד אתיאיסט מחליט מה לעשות בכל המקרים הללו? וגם אם החליט, מהיכן הוא שואב את הביטחון שקביעתו היא הנכונה? האם מצפונו לא מייסר אותו לאחר מכן שמא טעה בשיקול דעתו?  ואם כמה אתיאיסטים חולקים ביניהם מה אומר הצדק והמוסר במקרה מסוים, כיצד מכריעים מי הצודק "באמת"? 

    כל זה מוביל אותנו לשאלה יסודית יותר:

האם יש בכלל משמעות למושג של 'צדק' בעולם של אתיאיזם?

הרי ל'צדק' שלך אין שום עדיפות על ה'צדק' של מישהו אחר, גם כאשר שתי הקביעות הן סותרות לחלוטין. ה'צדק' שלו הוא פרי רוחו וצרכיו, וגם אם לך הוא נראה לא צודק ולא מוסרי, אין לך שום עדיפות עליו, כיוון ששניהם באו לעולם באותה צורה.

הרי גם בסדום היו שופטים ששפטו 'משפט צדק'. צדק סדומי, כמובן. שם נהגו שהפוצע את חבירו קיבל מהמוכה דמי הקזת הדם. בספרטה הפקירו למוות את התינוקות החלשים, האסקימואים שולחים זקנים למות לבדם בשלג כיוון שאינם מועילים עוד לחברה, והמשטר הקומוניסטי החרים את רכושם של העשירים לאוצר המדינה (ומי שרק ניסה להתנגד ל'צדק הקומוניסטי' מצא עצמו מהר מאד בסיביר. הידעת ש- 30 מליון אנשים קבורים שם מתחת לשלג?).

    האם אתה יכול להוכיח שהמעשים האלו אינם צודקים?  על איזה עיקרון אובייקטיבי תסתמך כאשר הצדק הוא סובייקטיבי?  האם מילים כמו 'צדק', 'יושר' ו'מוסר' הן לא ריקות וחסרות משמעות בעולם של אתיאיזם?

     רק לפני חמישים שנה נוצחה החיה הנאצית שאיימה להשתלט על העולם.

אך כידוע לך היטלר לא ראה את עצמו כאדם לא מוסרי. להפך, הוא החזיק את עצמו למוסרי מאד, וראה את השמדת היהודים כדבר חיוני להצלת העולם.

אתה, כמו כל אדם הגון וישר בעולם, מתייחס אליו היום בתיעוב ובסלידה. אבל (עד כמה שנורא לשאול את השאלה הזו) - למה?  על פי מה אתה קובע שהערכים שאתה דוגל בהם טובים יותר ומוסריים יותר? באיזו זכות באת לשפוט את הנאצים פושעי נירנברג?

     אלא מה, בגלל שאתה חזק יותר, וניצחת במלחמה?  טוב! אז תגיד כך, אך אל תבוא ותתיימר לדבר בשם הצדק והמוסר.

     ובכלל, מנקודת מבט אתיאיסטית, מניין הזכות לבוא ולשפוט אנשים ולהתייחס אליהם כ'פושעים' ולהעניש אותם? 

הרי אם צדק הוא עניין סובייקטיבי, אם אין איזה קנה מידה מוחלט הנמצא מחוץ לאדם והוא זה שקובע מה טוב ומה רע, מה ישר ומה עקום, כיצד יכול לבוא האדם ולשפוט אנשים אחרים על כך שאינם עומדים בקנה המידה של ה'צדק' שלו? האם זה בעצמו אינו חוסר צדק משווע?

   אני מניח שכמעט כל אתיאיסט, ואתה בכלל זה, רואה את עצמו כאדם ישר. אך כאן חובתינו לשאול את עצמינו שאלה יסודית: ישר ביחס לְמַה?  אם האדם עצמו הוא קנה המידה למעשה הישר, האם יימצא בכלל אדם שאינו ישר? (זה מזכיר לי סיפור על מדינה ששם נקבע עונש מוות לכל מי שעובר על החוק. מפחיד לגור במדינה כזו, נכון? אל תדאג! הסעיף השני בחוק שם קובע ש'מהו החוק? את זה קובע כל אדם בעצמו'. עד היום עוד לא היה שם מישהו שהוצא להורג כיוון שעבר על החוק...). אם האדם עצמו הוא זה שקובע את עקרונות הצדק, האם זה לא מרוקן אותו מכל משמעות? 

     אתה בטח אומר לעצמך:'עכשיו הגזמת לגמרי! הרי ישנם עקרונות מסוימים של צדק ויושר שהם ברורים ומוסכמים על הכול, ואף אדם בר דעת לא יתווכח איתם'.

אתה בטוח שאתה צודק? בוא ונבחן את הדברים יחד.

קח לדוגמא אפילו את האיסור הפשוט והמקובל על כל  האנושות: "לא תרצח".

לכאורה, זה פשוט וברור. אין מה להתווכח על זה, נכון?  

לא נכון!

איסור "לא תרצח" אומר שאסור להרוג אדם. אך דבר אחד 'קטן' לא ברור עדיין - מה זה אדם? -  האם 'עוּבַּר' זה אדם?  האם הריגת זקן מתייסר או חולה חשוך מרפא גם היא נכללת באיסור הזה? לא ברור בכלל! יש אנשים האומרים שכן, ויש הטוענים שלא.

ושמע דבר מדהים עוד יותר: בעולם יש כידוע בעיה של מחסור במזון ובמשאבים. יש מעט אוכל והרבה פיות אוכלים. איך מתמודדים עם הבעיה הזו? 

פרופ' פרנסיס קריק (חתן פרס נובל לכימיה על חלקו בפענוח מבנה ה- D.N.A) הגה רעיון 'מבריק': נגדיר 'חיים' של תינוק רק מרגע שחולפות 48 שעות לאחר שנולד. עד אז נוכל להחליט האם הוא 'חבר רצוי בחברה האנושית' ונאפשר לו לחיות. ואם לא - אז לא...

זה לא נקרא, כמובן, 'לרצוח', כי הרי לפי הגדרתנו הוא עדיין לא נחשב חי... (הדברים המזוויעים האלו נאמרו בהרצאה ביוניברסיטי קולג', ופורסמו בכתב העת האמריקאי Nature).

יוצא שאפילו האיסור הפשוט והברור ביותר כמו 'לא תרצח' מאבד את משמעותו כשהאדם הוא זה שקובע את הכללים.

      ד"ר רונן, האם חשבת פעם על כל השאלות הללו? האם יש לך תשובות המניחות את הדעת? האם יש בידך פתרונות לכל הדילמות המוסריות שהעלנו?

____________________

    אתן לך להמשיך להתלבט בזה, אך ברשותך, אני חושב שאנחנו צריכים לדון בדבר יסודי עוד יותר. כל השאלות 'מהו מוסר?', 'לפי מה אני מגדיר מעשה כמוסרי?' וכדו', מתבססות על הנחת יסוד מוקדמת שיש להיות מוסרי.

אך אני מקווה שלא תכעס עליי אם אשאל אותך 'שאלה אפיקורסית':

למה?

כן, למה בכלל על האדם להיות מוסרי?

הרי אם האדם אינו אלא אוסף מקרי של חלקיקי חומר, למה שתהיה לו איזושהי מחויבות ליושר? האם יש בזה הגיון? האם יש לכך איזו משמעות? הרי לפי ממצאי הפיסיקה המבריקה והאדירה שלנו, האדם אינו אלא גרגיר אבק זערורי על פני גרגיר אבק החג מסביב לגרגיר אבק בענן אבק, ביקום מתפשט באופן חסר טעם ותועה באפס משמעות. האם בעולם כזה יש איזושהי משמעות למוסר, ליושר, לצדק או שהכול דמיונות שווא?

אני בטוח שאתה רואה את עצמך כאדם מוסרי, הגון וישר. אבל למה, ד"ר רונן?

סליחה שאני אומר זאת, אבל האם אתה לא סתם 'פראייר'?

       איני נמצא לידך כרגע, ד"ר רונן, אבל אני בטוח שמשהו בתוכך מתקומם כנגד הדברים האחרונים שכתבתי: "לא ייתכן! ברור שיש להיות מוסרי וישר. משהו בתוכי אומר זאת. לא יודע איך לקרוא לזה, 'מצפון', 'מוסר כליות' או איך שלא תרצה, אבל אין לי כל ספק שכך צריך לנהוג".

        אני מאמין לך, ד"ר רונן. אינך היחיד שחש כך. למען האמת תחושה זו משותפת לכל בני האדם. כל אדם רוצה באמת להיות טוב וישר, ובתוכו מקננות נטיות מוסריות. אם יעשה עוול או פשע, הוא ירגיש לא טוב עם זה, מצפונו ייסר אותו (אמנם ייתכן שינסה להשתיק את הקול הפנימי הזה ולהסיח את הדעת על ידי עיסוק בדברים אחרים, אך בסופו של דבר יגיע גם 'רגע של אמת' בו הוא יעמוד מול עצמו ויגיד "אני לא רוצה לחיות בצורה כזו. זאת לא הדרך הנכונה"). אין ספק שקיימת באדם, בכל אדם, שאיפה אמיתית ליושר, לצדק, למוסר, להרמוניה, לשלמות.

       דבר נוסף המייחד את האדם הוא החיפוש אחר משמעות, ובזה הוא שונה מכל ממלכת הטבע. עולם הטבע אינו מוטרד כלל משאלת המשמעות. הוא מונע ע"י דחפים קיומיים אינסטינקטיביים. לא מצאנו דג שהתאבד כי איבד את המשמעות לקיומו. אין צורך במשמעות בכדי להניע את המערכת הטבעית. עולם הטבע נמצא בשלמות פנימית ללא מצוקות, ספיקות והתלבטויות.

גם אנחנו בני האדם שייכים למערכת הטבעית. גם עלינו פועלים כוחות ודחפים פיסיולוגיים ואף נפשיים שנועדו להעמיד את קיומינו. אלא שלכל אחד ברור שבזה לא מיצינו את כל האדם. באדם ישנה קומה נוספת. האדם הוא בעל חופש רצון, הוא בעל נטיות מוסריות, הוא מחפש אחר משמעות לחייו, הוא שואף לאידיאלים נישאים.

אני מאמין שהדברים האחרונים מוסכמים גם עליך, ד"ר רונן.

       אבל נשאלת השאלה אם האדם אינו אלא מצבור מקרי של מולקולות, או לחילופין שימפנזה מפותח, כיצד תסביר את המקור לכל זה? מה יש בו באדם שלא נותן לו מנוח, שדוחף אותו קדימה, שגורם לו לשאוף לטוב, למוסר, לצדק ויושר, לסלידה מפגיעה באדם אחר?  מה קיים בתוכו שגורם לו לחפש אחר משמעות ותכלית לחייו? יש בך שאיפות מוסריות, רצון היטיב ולמצוא משמעות לחייך, מניין הם הגיעו? מכריך הגבינה שאכלת הבוקר? מהקפה ששתית? זה גם לא ההיגיון שלך שמחייב לנהוג כך, ד"ר רונן. ההיגיון פשוט אומר: "עשה מה שטוב לך!  אחרת אתה סתם 'פראייר' ".

האם כל אלו לא מגיעים ממקור עליון יותר ועמוק יותר שקיים באדם?

      יש לי, למען האמת, תשובות לשאלות האלו, ד"ר רונן. אבל כמו שהבטחתי, אני לא עונה תשובות. אני רק שואל שאלות...

להתראות בינתיים

מקווה לשמוע ממך בהקדם

דניאל

מכתב מס' 3: ההתגלות ההיסטורית -

מסע אל פסגת הר סיני

ד"ר רונן היקר, שלום רב!

שמחתי לשמוע שמכתביי הקודמים עוררו אותך למחשבה, ולשיקול דעת מחודש בנוגע לכמה דברים שחשבת שהם פשוטים ואינם צריכים בדיקה כלל.

אולי קצת תופתע ממה שאני עומד לכתוב עכשיו, אך אם היית שואל מה מוביל אותי אל האמונה, לא הייתי אומר לך בראש הרשימה דווקא את מה שכתבתי לך עד עכשיו במכתביי הראשונים.

אני הייתי מדבר על דבר אחר לגמרי.

הייתי מתחיל ממעמד הר סיני.

כן, אותו מעמד שכינית אותו: 'פולקלור עממי חסר בסיס', 'מיתוס ישן שכמותו תמצא אצל כל הדתות', ושאר כינויים לא מחמיאים שהספקתי לשמוע מפיך בשיחה הקצרה שלנו ברכבת.

כמו שאמרתי במכתבי הראשון אינני הולך לנסות ולהוכיח לך את קיום המעמד כעובדה היסטורית בלתי ניתנת לערעור, שודאותה עולה בהרבה על הרבה עובדות היסטוריות אחרות שאנו מחשיבים למבוססות.

אני רוצה לצאת דווקא מתוך נקודת ההנחה שלך, ד"ר רונן. כן, מתוך ההנחה שאותו מעמד לא היה ולא נברא, ועל בסיס זה לשאול אותך כמה שאלות.

        בודאי תסכים איתי שאם אתה ואני היינו רוצים 'להמציא דת', כן, להמציא דת שתתקבל על ידי ההמונים ותתפשט אצלם, לו רק היינו יכולים היינו מעדיפים להעמיד בבסיסה יסוד חזק ומשכנע (ככלות הכול, אם אנחנו רוצים למסור לאנשים דת שדורשת מהם דרישות מפליגות בכל הנוגע לכספם ולחייהם, מטילה עליהם הגבלות וסייגים, מצוות עשה ולא תעשה, ומכריחה אותם לשנות בצורה משמעותית את הדרך בה הורגלו לחיות עד עתה, אנחנו צריכים לספק להם הוכחה משכנעת, הלא כן?).

אין ספק שהסיפור של מעמד הר סיני (וכאמור, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שלך שהוא מעולם לא התרחש במציאות!) הוא דוגמא טובה לבסיס כזה - סיפור על התגלות אלוהית ישירה לעם שלם המונה מליונים, גברים, נשים וטף (התוספת של עשרות ניסים שנעשו במהלך היציאה ממצרים והשהות במשך עשרות השנים במדבר, אמנם יכולה להוסיף לאמינות, אך היא איננה הכרחית).

זה נשמע רציני ומשכנע כיוון שזה ניתן  לאימות היסטורי.

    אבל דבר אחד ברור. בשום אופן לא היינו בוחרים בסיפור משונה כמו זה שעומד בבסיס של הנצרות והאיסלאם, למשל – סיפור של התגלות אלוהית לאדם יחיד, בצירוף כמה ניסים שנעשו בנוכחות מספר לא גדול של אנשים.

      ניקח לדוגמא את מוחמד, מייסד דת האיסלאם. הוא סיפר שהלך להתבודד במדבר, ושם, במערה, נגלה אליו המלאך גבריאל והטיל עליו את שליחותו. גם הנצרות מתחילה בצורה דומה - בסיפורים על התגלויות אלוהיות לאנשים בודדים, וניסים שנעשו לפני קומץ אנשים שאין שום דרך לדעת מי הם, ולברר האם מה שמספרים אכן התרחש במציאות או שזו סתם פנטזיה של איזה הוזה או מטורף. 

זה יכול להיות מאד נחמד לספר סיפורים כאלו, אבל כעת כבר יצטרך השומע להחליט האם להאמין לזה או לא. ככלות הכול, בכל בית משוגעים שמכבד את עצמו תוכל למצוא לפחות אדם אחד או שניים שיספרו לך ברצינות תהומית שאלוקים דיבר איתם הבוקר. לעיתים הם אפילו יהיו מוכנים להישבע בכל היקר להם שזה בדיוק מה שקרה.

אבל האם תאמין להם, ד"ר רונן?

אני מניח שזה לא יהיה ניחוש פרוע מבחינתי לומר שתשובתך תהיה שלילית.

אחרי הכול, בדיוק בגלל זה הם נמצאים שם בפנים, כלואים במוסד סגור, ואתה נמצא כאן, בחוץ (ודרך אגב, כמה 'לא חכם' מצידו של אלוקים לבחור בדרך כזו כדי להתגלות לבני האדם. איך הוא מצפה שנדע מי מבין כל עשרות (או מאות) הטוענים שרק איתם דיבר, הוא דובר אמת, וכל השאר הם שקרנים או הוזים? האם אפשר בכלל לְאַמת דבר כזה? איך אלוקים מצפה שבני אדם יגלו מי היא הדת האמיתית בתוך שלל הדתות הטוענות לבלעדיות מוחלטת על האמת? ).

לאור הדברים הללו עולות כמה שאלות נוקבות.

אחרי שהסכמנו בינינו שהדרך הטובה והרצינית לבסס עליה דת היא רק בטענה של התגלות אלוהית לעם שלם, דרך שהיא גם היחידה הניתנת לאימות היסטורי,

ואם נצא מתוך נקודת ההנחה שלך, ד"ר רונן, שאותה התגלות בהר סיני לא הייתה ולא נבראה, אלא היא פרי זיוף של מוחו הקודח של מישהו אי שם במהלך ההיסטוריה (מתי? איפה? ומהו בדיוק האינטרס שלו שנקשור כל יום קוביות שחורות מעור של פרה על היד ועל הראש, ושלא נלבש צמר ופשתים ביחד?  הוא לא היה יכול לחשוב על משהו יותר משכנע מתקבל על הדעת?).  לאור כל זה עולות לנגד עינינו כמה פליאות:

     האם יש איזה הסבר לכך שכל הדתות האחרות (וכאן אני מזמין אותך לאתגר, ד"ר רונן. צא ובדוק!) בחרו דווקא בצורה הכי פחות משכנעת כדי לבסס עליה את אמיתותן, צורה שאין שום דרך לוודא האם היא אמת או המצאה דמיונית של מוחו הקודח של איזה פנטזיונר?

דתות רבות העתיקו מהיהדות רעיונות ומושגים בצורה ישירה או בשינויים קלים.  אין דבר יותר מרכזי בתרבות המערבית מאשר האמונה באל אחד ובעשרת הדיברות. אך משום מה הרעיון היחיד שהוא היסוד של השיטה כולה ושנותן לה את תוקפה – לא הועתק ונשאר נחלתה של היהדות בלבד (וגם שתי הדתות הגדולות שבאו אחרי היהדות - הנצרות והאיסלאם, מעולם לא ניסו להכחיש את המעמד הזה, אלא הודו בו, ורק טענו שאחר כך הקב"ה 'שינה את דעתו' בעקבות חטאי ישראל (ולא ניכנס כרגע לדחיית טענה זו)).

אבל נשאלת השאלה, אם זו טענה שניתן לזייף ולהמציא (זו הייתה נקודת המוצא שלנו, זוכר?), איך אפשר להסביר את העובדה שאף דת אחרת לא עשתה זאת בעקבותינו?

במקום זו בחרו כולן להתבסס על הטענה הכי פחות הגיונית, טענה שמעצם מהותה לא ניתנת לאימות כלל – הטענה שאלוקים העביר את רצונו דרך איש אחד בלבד.  

וכי את מה שאנחנו עשינו, הם לא יכולים לעשות?

מה מונע בעדם מלעשות את אותו הדבר בדיוק?

         ומה תגיד, ד"ר רונן, אם אומַר לך שהדבר המדהים הזה – שלכל אורך ההיסטוריה לא יהיה אף אחד שינסה לחקות את טענת ההתגלות האלוהית לכל העם, שהדבר הזה נצפה בתורה בפירוש?

משה רבינו, באחד מן המסרים האחרונים שלו לעם ישראל זמן קצר לפני מותו לפני 3,300 שנה, ניבא במפורש שהדבר היחיד בתורה שהגויים לא ינסו לעולם לחקות הוא טענת ההתגלות הלאומית. באתגר ישיר לדורות העתיד, לבדוק את כל דברי ימי העולם ולהיווכח, שאין אומה אחרת שטענה שהייתה לה התגלות לאומית, משה מכריז (דברים, פרק ד', פס' לב-לד', אתה מוזמן לעיין בפנים):

"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן יום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ (כלומר, משחר האנושות ועד היום), ולמקצה השמים ועד קצה השמים (כלומר, בכל העולם כולו), הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי? או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלוהיכם במצרים לעיניך? ".

        ושים לב, ד"ר רונן, משה לא מתחייב רק שלא היה מעמד כזה ("הנהיה כדבר הגדול הזה"), אלא שגם אף אחד לא יעיז לטעון כך - "או הנשמע כמוהו" (כלומר, גם לא תשמעו על דבר כזה) !!!

אבל רגע אחד, הרי אם כל זה הוא זיוף, מדוע להבטיח דבר כזה?!  וכי את מה שאתה עשית אחרים לא יוכלו לעשות?!  למה בכלל להתחייב על דבר שאין באפשרותך להבטיח את קיומו?!  הרי אם כל הסיפור של מעמד הר סיני הוא בסך הכול "פולקלור עממי חסר בסיס" (כלשונך) -  הרי כמו שהמציא אותו משה רבינו (או מי שזה לא יהיה), כל אחד אחר היה יכול לעשות את אותו הדבר בדיוק, לא?

כמו ששמת לב, ד"ר רונן, במכתב הזה לא ניסיתי כלל להוכיח ולבסס את מעמד הר סיני כעובדה היסטורית. פשוט ניסיתי לקבל את ההנחה שלך שאותו מעמד לא היה ולא נברא, ולשאול כמה שאלות יסוד פשוטות שעולות לאור ההנחה הזו.

האם חשבת פעם על השאלות הללו? האם יש לך תשובות? האם ההסברים שבידך מניחים את הדעת?

מצפה למכתבך בהקדם

שלך

דניאל

מכתב מס' 4: עם נבחר – האומנם?

שלום, ד"ר רונן!

        כשאני משחזר במוחי את שיחתנו ברכבת, אני נזכר שאחד הנושאים שהפריעו לך יותר מכל היה 'ייחודיותו של עם ישראל'.

    "איזה קשקוש זה, האמונה הפרימיטיבית והגזענית הזו של 'עם נבחר", אמרת לי אז בקול רם (כמעט צעקת), כשפניך אדומות מכעס והתרגשות, "אין לזה שום יסוד! אתה שומע אותי? שום יסוד! אין בנו שום דבר מיוחד. זה משולל כל בסיס - מדעי, היסטורי או פסיכולוגי. אנחנו בדיוק כמו כל עם אחר. לא טובים יותר, ואני בכלל לא בטוח שלא טובים פחות... ההתנשאות הזו הביאה לנו עד עכשיו רק צרות ואסונות.

היו כבר עמים שחשבו את עצמם ל'גזע עליון', אתה יודע.  תראה לאן זה הוביל את העולם...".

     בשיחתנו אז ברכבת לא הייתה לי הזדמנות להגיב על דבריך (ולמען האמת נראה שלא היה טעם אפילו לנסות. כל כך התרגשת, שכל ניסיון להציג עמדה אחרת בנושא היה נכשל כשלון חרוץ).

אך עכשיו כשהעניינים רגועים יותר, אני מבקש לדון בדברים בכובד ראש, בצורה הגיונית ורציונאלית.

      לא אוכל להתעלם, ד"ר רונן, מההשוואה הנוראית שעשית בסוף דבריך ל'עמים האחרים שחשבו את עצמם לגזע עליון...', אך לפני כן, כדרכי, הייתי רוצה להציג בפניך כמה שאלות.

כמו שהבטחתי לך במכתבי הראשון אינני מעוניין להציג כרגע את עמדתה של היהדות בנושא. כל מטרתי היא רק לבדוק האם טענתך עומדת במבחן המציאות וההיגיון הישר. לשם כך אפתח בהצגה של כמה עובדות היסטוריות הידועות ומוסכמות על הכול, ועל בסיס זה אשאל כמה שאלות.

אין לי ספק שאדם מלומד כמוך היה יכול להציג את העובדות טוב ממני, אך החידוש לא יהיה בעצם העובדות אלא בפריסתן כתמונה שלמה אחת, מה שעשוי לתת לנו מבט חדש על כל הנושא.

       עמדת בתוקף על כך ש"אין בנו שום דבר מיוחד. זה משולל כל בסיס - מדעי, היסטורי או פסיכולוגי. אנחנו בדיוק כמו כל עם אחר".

בוא נבדוק ביחד את הטיעון זה.

       לכל אורך ההיסטוריה היו חלוקות הדעות וההתייחסויות בנוגע לעם ישראל.

היו שאהבו אותו, היו ששנאו אותו (ואלה היו הרוב למרבה הצער), אך לא היה אחד שהיה יכול להישאר אדיש אליו. ה'בעיה היהודית' לא יורדת מסדר יומו של העולם כבר אלפי שנים. ואם מישהו העלה בדעתו שכל זה רק בזמן שאנו נעים ונדים ומפוזרים בכל העולם, אך כשנשוב לארצנו, אל ה'פינה הקטנה שלנו', יירגעו העניינים וישכחו אותנו - הוא טעה, ובגדול. עם ישראל ממשיך לבלוט במהדורות החדשות העולמיות ללא הפסקה, ללא שום יחס לגודלו המספרי.

אם היינו עם בסדר גודל של האומה הסינית (מיליארד ורבע נפש) או של ההודית (מליארד), אולי עוד היה אפשר להבין את זה. אך כשעם כל כך קטן, המונה כמה מליוני נפש בסך הכול, אחוז זניח מאוכלוסיית העולם, תופס כל כך הרבה מקום, זה כבר מפתיע ומעורר תמיהה.

אך הסיפור של העם הזה לא מתחיל מהיום.