יהדות קבלה סרטים hvsu, יהדות
 קבלה  / יהדות / סרטים  /
מציאות אלוקים / אמיתות התורה / רשימת קטגוריות באתר /
מידע יהודי / הורדות חינם / תוכנות חינם /
תוכנת בבילון תרגום
משמעות החיים / חיים לאחר המוות  / תפילות סגולות  הרצאות שירים
 
 
 
 
 
 שלום גולש יקר !
 הפוך לאתר הבית הוסף למועדפים 
 למענך! אנא גלוש רק ביום חול ומחוץ לשעות העבודה
 קריאה מהנה.
 אימייל : 
olam@olam-jew.com    
 
 
 
רשימת אתרי יהדות וקבלה שהשם זיכה אותי לבנות 
 
 לעמוד הראשי | שאלות ותשובות מעניינות | הפצת יהדות | דפי יהדות להורדה |  בקר/י בפורום שלנו  | תגובות על האתר | על עצמי  | חיפוש באתר

חנות  ספרי קודש
פתחתי חנות ספרי יהדות , קבלה , חומשים , סידורים, ספרים לילדים , דיסקים

הורדת בבילון חינם
הורד ונסה חינם את תוכנת התרגום לאנגלית ולעברית
ולעוד עשרות שפות נוספות

ערוצי קודש בקליק
הורד סרגל ערוצי הקודש
ותוכל לשמוע בכל רגע ערוצי יהדות לחיזוק הנשמה

חוברות משגעות
כנסו לראות את החוברות
החדשות שניתן להזמין
להפצה , אירועים ומזכרות

רוצה גלישה נקייה?
גלוש רק באינטרנט נקי  אינטרנט רימון
השאר פרטים ויחזרו אליך

רוצה קורסים ביהדות בחינם? 
טיפים באימייל חינם:  זוגיות, חינוך ילדים ראייה חיובית...

 
 

?למה עלי לשאול שאלות

 

שאלות

לאתיאיסט

נכתב על ידי יוני אלטמן

 

"נפגשנו ברכבת לפני שלושה שבועות.

הצגת בפניי את השקפת עולמך - השקפה אתיאיסטית-מודרנית גאה ובטוחה בעצמה.

אינני מעוניין להציג לעומתה השקפת עולם אחרת, וגם לא לנסות לתרץ את כל קושיותיך.

להפך!  אני מעוניין דווקא לשאול.

כן, לשאול אותך כמה שאלות... "

 

 

____________________________________________

 

בעקבות אותה פגישה מקרית ברכבת החלה התכתבות

בין דניאל - בחור דתי, לבין ד"ר רונן - אדם חילוני ואתיאיסט מוצהר.

ששת המכתבים הבאים ששלח דניאל לד"ר רונן עוסקים בכל נקודות המחלוקת העיקריות  בין השקפת העולם האתיאיסטית-מודרנית  לבין היהדות

אמונה והתפתחות מקרית, מוסר ומשמעות החיים, מעמד הר סיני וייחודיותו של עם ישראל, קידמה ומודרניזציה, ועוד.

 

כל מי שהנושאים הללו קרובים לליבו מוזמן ליטול חלק בדיון אינטלקטואלי פתוח ומשוחרר מכל הנחות מוקדמות שנפתח בין השניים, ביסודות השקפת עולמנו כיהודים וכאנשים מודרניים.

 

 

 

__________________________________________________

 

 

 

תגובות, הערות והוספות יתקבלו בברכה:
יונתן אלטמן

ת.ד 36031 י-ם 91360

yony@makshivim.org.il

 

תוכן:

מכתב מס' 1: על התפתחות מקרית ותכנון מכוון /"מה הקשר בין פלאפון למערכת העיכול שלך?"

נוסעי מעבורת החלל שסרקו את כוכב הלכת החדש שנתגלה עמדו נדהמים.

העמוד המלבני שהתגלה היה הוכחה ברורה לקיומה של צורה אינטליגנטית כלשהי של חיים.

למה מה שנכון לגבי עמוד פשוט, וכל שכן פלאפון או מעבד תמלילים לא נכון לגבי העין האנושית או המוח?

 

מכתב מספר 2: על מוסר ומשמעות החיים / "האם האדם הוא בסך הכול 'שימפנזה מלומדת'?"

כיצד מתנהג אתיאיסט כשעומדת לפניו דילמה מוסרית

האם יש בכלל משמעות למושג 'צדק' בעולם שלו? האם יש איזשהו קריטריון ל'מעשה המוסרי'?

ובכלל, אם האדם אינו אלא 'שימפנזה מפותח' - למה בכלל להיות מוסרי?

 

מכתב מס' 3: ההתגלות ההיסטורית / מסע אל פסגת הר סיני

נניח שהיינו רוצים 'להמציא דת'. מה המרשם הנכון לעשות זאת כמו שצריך?

למה כולם בחרו לעשות זאת דווקא בדרך הכי פחות טובה?

עם מי דיבר מוחמד במערה, ואיך אלוקים מצפה מאתנו שנדע מי הוא נביא אמת ומי סתם משוגע?

 

מכתב מס' 4: "עם נבחר – האומנם?"

היו שאהבו אותו, היו ששנאו אותו, אך אף אחד לא היה יכול להישאר אדיש אליו. כבר 3000 שנה ש'הבעיה היהודית' לא יורדת מסדר יומו של העולם.

מה יש בו בעם הזה, שתמיד הוא נמצא במרכז העניינים? האם באמת הוא שונה מכולם? ומה ההבדל בין התפיסה של 'עם נבחר' ל'תורת הגזע' של הנאצים?

 

מכתב מס' 5:  קידמה ומודרניזציה / "לאן צועד העולם – קדימה או אחורה?"

הקידמה העניקה לאדם הרבה דברים מופלאים.  האם היא גם עשתה אותו מאושר יותר?

האם האדם המודרני שלם יותר, וחי בצורה בריאה יותר עם עצמו, או שהוא רק נעשה לחוץ, אנוכי ואלים יותר? מה עשתה המודרנה למצב המשפחה, למעמד האישה, ולביטחון הילדים? האם זה העולם שחלמנו עליו?

 

מכתב מס' 6 – סיום!

מה ההבדל בין ה'מאמינים' של היום ל'מאמינים' של פעם?

האם 'אי-האמונה' לא הפכה בעצמה להיות 'דת קנאית וסגורה'?

האם ייתכן שאת כל השאלות הגדולות שאנחנו 'ממציאים' מישהו כבר שאל לפנינו?

וכיצד קורה שאנו משקיעים את הזמן בדברים שוליים, אך לדבר המשמעותי ביותר בחיינו איננו מוצאים את הזמן?

מכתב מס' 1: על התפתחות מקרית ותכנון מכוון -

"מה הקשר בין פלאפון למערכת העיכול שלך?"

 

לד"ר רונן, שלום רב!

       אני מקווה שאתה עדיין זוכר אותי. נפגשנו ברכבת מתל אביב לחיפה לפני כשלושה שבועות. אתה היית בדרך לעבודתך במעבדות המחקר בטכניון, ואני נסעתי לבקר את אימי המאושפזת בבית החולים בחיפה. הייתי שקוע בלימוד של פרשת השבוע מתוך חומש קטן שהיה בידי, כשפנית אליי ופתחת בשיחה.

      למען האמת, קצת קשה לקרוא למה שהתרחש בינינו 'שיחה'. מה שהיה הוא שאתה דיברת ודיברת, ושטחת בפניי (בצורה קולחת ומלאת בטחון, יש לציין) את עיקרי השקפת עולמך האתיאיסטית-מודרנית. פרשת בפניי את עמדתך במגוון נושאים: אמונה ומדע, והיחס ביניהם, רציונאליות לעומת רוחניות ומיסטיקה, מודרניזציה וקידמה, מוסר וליברליות, פתיחות ואומנות, ועוד. אפילו לנושא מעמד האישה הספקת להגיע.

אני הקשבתי בסבלנות לדבריך ולא הגבתי. כשסיימת את דבריך ורציתי לנסות ולהתייחס אליהם, כבר הגיע הזמן בו הייתי צריך לרדת מן הרכבת. אמרתי לך אז שיש לי כמה דברים לומר לך, אך לא ניתן לעשות זאת על רגל אחת.

הבטת בי במבט שליו ובוטח בעצמו ואמרת לי: "בבקשה. מתי תרצה להמשיך בשיחה?"

כשנפרדנו מסרת בידי את כתובתך.

מאז אותה פגישה חשבתי רבות על דבריך. כבר כמה פעמים רציתי להתיישב ולכתוב לך, אך לא מצאתי את הזמן לעשות זאת. כעת התפנה לי מעט זמן ואמרתי לעצמי שאני מוכרח לכתוב לך.

 

       אתה בודאי מצפה שבמכתבי אשטח בפניך את עמדתה של היהדות בכל הנושאים שהעלית, ואתמודד עם השאלות ששאלת, ועם הטענות שטענת.

 

אולי זה יפתיע אותך, אך אינני מתכוון לעשות זאת כלל וכלל.

במכתב זה אינני מתכוון לתת תשובות לאף אחת מן השאלות ששאלת.

בדיוק להפך.

אני דווקא רוצה לשאול אותך כמה שאלות.  כן, לשאול שאלות.

 

      שטחת בפניי את עיקריה של השקפת עולמך האתיאיסטית-מודרנית, אך נדמה שלעיתים היא כל כך בטוחה בעצמה ומשוכנעת בצדקתה המלאה, עד שמתעלמת מכמה שאלות נוקבות. שאלות יסוד שנוגעות בבסיסה, וצילן מטיל עליה כמה סימני שאלה כבדים. שאלות שיש הנוטים להתעלם מהם. לפעמים בשוגג, לפעמים מסיבות אחרות...

 

 

     נתחיל מהתחלה.

את השורות הבאות אני כותב לך, ד"ר רונן, דווקא כיוון שהתרשמתי מהיותך בן אדם רציונאלי בעל מחשבה, שההיגיון והשכל הישר הם אלו שמנחים אותו בחיים.

 

      קמת הבוקר וניגשת אל החלון שליד מיטתך. פתחת אותו והבטת ביופייה של השמש הזורחת ובשמים התכולים. משב של רוח בוקר קרירה ליטף את פניך, ונשמת מלוא ריאותיך אויר צח. אויר שאחוז החמצן שבו איננו פחות במשהו מאחוז החמצן שהיה בו לפני מאה שנה. מיליארדי בני אדם ובעלי חיים נשמו וכילו כמויות אדירות של חמצן בתקופה זו, דליקות יער ענקיות יחד עם השימוש באש במשך מאה שנה שרפו חלק אדיר מן החמצן של כדור הארץ, ובכל זאת לא נגרע אפילו משהו מן החמצן שאתה זקוק לו חיונית לנשימתך. מעניין, לא?

 

        אכלת הבוקר כריך של לחם וגבינה. לעסת ובלעת להנאתך. מנגנון מתוחכם מאין כמותו פירק את המזון הזה בגופך למרכיביו המולקולאריים, סילק ממנו רעלים וזיהומים, ובאמצעות מערכת תעבורה מופלאה בתחכומה שלח משלוחי חומרים לכל תא שבגופך לפי הצורך של כל תא. ויטמינים ומינרלים מסוגים רבים ושונים, וחומרי בניין ומקורות אנרגיה, כל אלו נשלחו במינונים שונים ומדויקים להפליא לכל תא בגופך בהתאמה מוחלטת לצרכיו, הן מבחינת סוגי החומרים והן מבחינת כמותם, והן מבחינת הזמן המדויק בו כל תא זקוק להם. מערכת מסועפת של צינורות דם מגיעה לכל תא בגוף, מעבירה אליו את החומרים שהוא צריך, ואוספת ממנו חומרי פסולת מרעילים כדי לסלקם מן הגוף. לא הרי תא במוח, כהרי תא בעור עקב הרגל, ולא תא שריר כתא עצב ראיה. כולם מקבלים את שלהם לרבבות סוגיהם. אילו חלילה נמנעה אספקה זו לזמן קצר, כי אז היה התא מת או יוצא מכלל שימוש. אגב, כמה תאים יש בגוף?

 

        כן, אני יודע, שיש האומרים שכל זה התפתח מאליו במשך השנים בתהליך ממושך. אבל ברשותך, בוא ניעזר לרגע בהגיון הפשוט ובשכל הישר שניחנת בהם.

את מכתבי הנוכחי אני כותב אליך במעבד התמלילים הידוע 'וורד' (Word). מי שקצת מכיר את התוכנה המופלאה הזו, את היכולות שלה ואת מגוון הפעולות המורכבות שהיא מסוגלת לעשות, בוודאי יעריך מאד ויכיר טובה לצוות של מאות המוחות של מתכנתים ומהנדסים של חברת הענק הבינלאומית מייקרוסופט, שבעבודת תיכנות אדירה של מיטב אנשיה עמלו לתכנת ולשפר אותה במשך הרבה שנים.

מה תגיד, ד"ר רונן, על אדם שיספר לך שמעבד  התמלילים הזה נוצר מאליו בתהליך איטי וממושך בתיבת קרטון שלתוכה הושלכו בדלי עפרונות ועטים משומשים?

מגוחך?  מטופש?  בדיחה גרועה?

הרי שום אדם רציונאלי לא  יאמין לקשקוש כזה.

אז מדוע שיאמין באותו דבר בדיוק לגבי המציאות המופלאה של האדם והעולם?

האם זה נשמע יותר הגיוני?

 

נמשיך, ברשותך, עוד קצת.

אם לא איכפת לך, ד"ר רונן, יש לי בקשה קטנה אליך.

הכנס בבקשה את ידך לכיסך והוצא את מכשיר הפלאפון שלך. כן, את המכשיר השחור הקטן הזה.

אתה אולי מרבה כל כך להשתמש בו עד שמעולם לא נתת את דעתך עליו.

התבונן בו לרגע, בבקשה.

מה אתה אומר עליו?

האם שמת לב פעם עד כמה הוא מדהים?

משקלו הוא בסך הכול 85 גרם, אך הוא מסוגל לעשות עשרות פעולות שונות ומתוחכמות, לאגור נתונים, מספרי טלפון ושמות, ולעשות מגוון פעולות חישוביות. מרוב שהתרגלנו אליו איננו מעריכים את הגאוניות הטמונה במכשיר הקטן הזה.

     מה תאמר למי שיגיד לך שהוא נוצר במקרה בהתנגשות מקרית של פלסטיק, גומי וכמה חתיכות מתכת, ללא התערבות של שום גורם חיצוני?

ואם הוא יאמר לך שזה לא קרה ברגע אחד אלא ארך כמה מליוני שנים ב'התפתחות אבולוציונית הדרגתית', האם זה יהיה משכנע יותר?

כמדומני שלא. 

אז כיצד אפשר להאמין למי שאומר לך את זה על המוח שלך שמתוחכם יותר מכל מחשב,

או על זוג עיניך שמשוכללות יותר מכל מצלמה?

אמור לי בכנות, האם שם זה יותר מתקבל על הדעת?

 

     ועוד דבר. סיפרת לי, ד"ר רונן, שאתה עוסק במחקר ביולוגי. לכן אני מתאר לעצמי שהשורות הבאות לא יהיו חידוש עבורך, אך תרשה לי בכל זאת.

הלב שלך מכיל שתי משאבות מופלאות משולבות זו בזו. אחת מזרימה דם לכל הגוף ואחת מזרימה דם דרך הריאות כדי שהדם יקלוט חמצן מן האוויר שנשמת. בהיותך עובר, לפני שנולדת, ריאותיך לא נשמו אויר, ומחצית הלב שלך לא פעלה כמשאבה, כי קיבלת חמצן ממערכת הדם המשותפת לך ולאימך. ברגע הלידה, עם ההינתקות ממערכת הדם של האם, חלים שינויים פיסיים מדהימים בפעולתו של לב היילוד. בבת אחת מתחילה לפעול מחצית הלב כמשאבת חמצון של הדם בעזרת הריאות המתחילות לנשום. ביולוגים ורופאים יודעים לפרט את מערכת השינויים הדרסטיים האלו. די באיחור קל של דקות בהתחלת הפעולה המתואמת הזאת כדי שמוחו של התינוק יינזק בצורה בלתי הפיכה. איחור נוסף פירושו מוות. מדהים, נכון?

 

      אבל איך כל זה נוצר? האם השינויים המפליגים הדרושים כדי שתינוק יתחיל לנשום ברגע לידתו, נוצרו מאליהם בתהליך התפתחות הדרגתי שנמשך מליוני שנים, ודורות אחרי דורות של תינוקות מתים הלכו וקידמו את ההתפתחות לשלביה והורישו אותה לצאצאיהם עד להשלמתה של ההתפתחות?

טענה כזו היא פשוט עלבון לאינטליגנציה. אינני רוצה להאמין שבן אדם רציונאלי והגיוני יעז לטעון טענה כזו. בודאי שלא אתה, ד"ר רונן.

 

        אני חושב שכבר הבנת מה אני רוצה לומר, אך, ברשותך, רק עוד דבר אחד (אחרון, אני מבטיח). אתה יושב על הכורסא בחדר העבודה שלך, וקורא בעיניך את מכתבי. אך האם חשבת לעצמך כיצד משתנה עמוד זה לדמות שהמוח מסוגל להבחין בה?

הנה רק כמה 'פירורים' של הסבר.

כאשר אור נכנס לעינך, כשבעה מליון חיישני צבע בצורת קונוס מכוונים אוטומטית את ניגוד הצבעים שלך ואת הראיה המפורטת בהתאם לתנאי האור. בכל פעם שאין די אור לתמונת צבע מדויקת, החיישנים דמויי הקונוס מתפטרים מתפקידם, וכ- 127 מליון חיישני שחור-לבן, דמויי קנים, אולטרה רגישים, נדלקים. בינתיים, מחשב בעצב הראיה שלך מקבל איתותים מ- 127 מליון החיישנים הללו, מצפין אותם מחדש ומעביר אותם דרך כמה מאות אלפי נימי עצב המובילים אל המוח במהירות של כמה מליארד אימפולסים לשנייה. בעוד כל זה מתרחש, האישון מפקח ומכוון את רמת האור בתוך העין, מערכת משוכללת ממקדת את הדמויות בחדות מקסימאלית, ומכשיר הדמיה מתוחכם מבהיר טשטושים זעירים בראייתך הנגרמים על ידי תנועה בחשכה.

      האם אתה מתפעל מזה? אז דע לך שיש לך ציוד משוכלל יותר.  קח לדוגמא את המוח.

במוח אנושי ממוצע יש כעשרה מיליארד תאי עצב. כל תא שולח בין 10,000 ל- 100,000 סיבים כדי לחבר תאי עצב אחרים אל המוח. יחד מספר הקשרים הללו הוא אלף מליון מליון (שהוא קדריליון בלשון המתמטיקאים. 10 בחזקת 15).  למרות כל הקשרים הללו יער זה של סיבים אינו ערבוב מקרי של תוהו ובוהו, אלא רשת מאורגנת היטב. לרוב הסיבים יש תפקודי תקשורת מסוימים, והם עוברים בערוצים קבועים דרך המוח. אם רק 1/100 מקשרי המוח היו מנותבים באופן מסוים, גם הם היו מצטרפים למספר קשרים רב יותר מהקשרים ברשת התקשורת של העולם כולו.

'מרשים ביותר', אתה בוודאי אומר לעצמך, 'גם אני לא ידעתי שאני יצור מדהים כל כך. אבל למה אתה מספר לי את כל זה?'

פשוט מאד.

בחיינו היומיומיים אנו יכולים להעריך, ללא היסוס, שתכנון מעיד על קיום מתכנן.

למשל, אם נשאל אדם היכן השיג את הספה היפה שמוצאת חן בעינינו, והוא יענה לנו:

"אה, זה? זה מצבור מולקולות מקרי. זה סתם נוצר מהאבק שמרחף בדירה תקופה ארוכה, כמובן", אנו נקווה מאד שאדם זה מתבדח. כי אם לא כן, יש פשוט מוסדות מיוחדים שנועדו לאנשים שיצאו מדעתם...

נכון, אומנם שיש המדברים על כך שהיו 'שיכפול' ו'ברירה טבעית', ושבאופן מקרי התרחשו כל מיני 'מוטציות' מוזרות שאחרי מליארדי שנים הובילו את העולם למה שהוא עכשיו, אך כל מה שאמרתי עד כה לא מתייחס בדווקא לצורות חיים מפותחות ומורכבות כמו שאנו רואים היום, אלא אפילו ליחידות היסודיות והקדומות ביותר שמהן התפתח הכול – מולקולת D.N.A (על הצופן הגנטי המדהים והמידע הרב האצור בה) או מולקולת חלבון אחת, שלא לדבר על תא חי אחד שלדברי מדענים שהוא משוכלל ומורכב יותר מכל העיר ניו-יורק (!!!). ומה נאמר על דברים יותר מתוחכמים?

 

      זה מזכיר לי קטע מסרט שצפיתי בו לפני שנים בסרט:"2001 אודיסיאה בחלל" של סטנלי קורבריק, נוסעי החלל חוקרים את שטח פניו של כוכב שנתגלה לאחרונה, בחשד שאולי קיימת בו צורה כלשהי של חיים אינטליגנטיים.

פתאום, הם נתקלים בעמוד מתכת מלבני ארוך. בו ברגע, נוסעי החלל, יחד עם כל הצופים, מכרסמי הפופקורן באולם, עומדים נפעמים. הם מכירים בכך שמישהו או משהו עשה את המוט הזה; צורה אינטליגנטית כלשהי של חיים חיה שם.

     ה'סף' שלנו להבחין בתוכנית באופן אינטואיטיבי מגיב אפילו לגבי חפץ פשוט כמו עמוד מלבני.


ואני חוזר ושואל, למה כמו שברור לכל אחד

שסופת טורנדו שנושבת בשדה גרוטאות לא תותיר אחריה בואינג 747,

שמחתול הקופץ על פסנתר לא תצא יצירה של מוצרט,

ושמהתנגשות של ברזל, פלסטיק, גומי ובד ריפוד לא תצא מכונית,

מדוע כשמדובר לגבי העולם המדהים שאנו חיים בו,

עולם של תכנון ומורכבות מופלאה,

יכול לבוא אדם שמחזיק את עצמו כבעל שכל ישר והגיון,

ולומר שכל זה נוצר מעצמו בצורה מקרית אקראית?

 

לא הייתי מסוגל להאמין שאדם רציונאלי יאמין לבדיחה כזו לולא הייתי רואה אנשים כאלו במו עיניי.

אתה לא נראה לי אדם שיאמין לדבר כזה, ד"ר רונן. האם אני טועה?

 

מצפה לתשובתך בקרוב

ואם תהיה מעוניין להמשיך בהתכתבות שלנו - בשמחה

(יש עוד שאלות רבות שברצוני לשאול אותך)

כל טוב

דניאל

 

 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכתב מספר 2: על מוסר ומשמעות החיים -

האם האדם הוא בסך הכול 'שימפנזה מלומדת'?

 

שלום, ד"ר רונן!

        ברשותך, נוותר על ההקדמות וניגש ישר לעניין.

אתה בוודאי מחזיק את עצמך לאדם מוסרי. לאדם שהצדק והיושר הם נר לרגליו.

כך אתה מתייחס לעצמך, ואני באמת מאמין בכנות כוונותיך.

אבל תרשה לי להציג לפניך דילמה מוסרית מסוימת. אבקש לשמוע את דעתך בעניין.

 

        נניח שאתה עובד כרופא בבית חולים מסוים. לחדר המיון מגיע אדם שנפצע אנושות בתאונת דרכים. מאמציהם של צוות הרופאים להציל את חייו עולים בתוהו, והוא נפטר על שולחן הניתוחים. במחלקה הפנימית באותו בית חולים מאושפזים חמישה חולים הסובלים מאי תפקוד של אחד מאברי גופם. אתה יודע שמאבריו של אדם זה המוטל לפניך ניתן להציל את חייהם של חמישה אנשים הזקוקים נואשות ללב, ריאות, כבד ושתי כליות.

שעון החול שלהם הולך ואוזל. אם לא יימצא במהרה תורם, הם פשוט ימותו.

הדילמה העומדת בפניך היא כזו: הנפטר כבר לא זקוק יותר לאברים האלו. אין לו עוד צורך בהם. אותם חמישה אנשים זקוקים להם נואשות. אך ישנה בעיה קטנה. קרוביו גרים ביישוב מרוחק ובית החולים לא מצליח לאתר אותם כדי לקבל את אישורם לתרומת האברים.

הזמן העומד לרשותכם קצר ביותר. אם ההשתלות לא יבוצעו תוך שעה, לא ניתן יהיה עוד להשתמש באברים הללו, אך אינכם מצליחים להשיג את בני המשפחה.

ההחלטה בידך, ד"ר רונן.  מה תעשה?

האם תיקח את אבריו של הנפטר בלי רשות משפחתו ותציל בכך את חייהם של חמישה חולים אחרים?

לפני שאתה עונה דמיין לרגע את הסיטואציה הבאה:

בן אדם חוזר לביתו אחרי יום עבודה מפרך, ובפתח מצפה לו בשורה נוראה. הוא שומע שאחיו היקר והאהוב נהרג לפני כמה שעות בתאונת דרכים מחרידה. ולא רק זה, אלא שגופו פורק לחתיכות ואבריו נלקחו ממנו בלי רשות. התדהמה והזעזוע קשים מנשוא עבורו.

     שאלתי היא: מה אומר המוסר שלך במקרה כזה? מה הדבר הנכון והצודק לעשות? לבצע את ההשתלה או לא?

ונניח שתבחר באחת מן האפשרויות, האם יש לך איזו ערובה לדעת שזו החלטה נכונה?

ומה אם מחר תשנה את דעתך ותחשוב בדיוק הפוך? איך תתייחס אז אל מה שעשית היום?  ואם הרופא שעובד יחד איתך יסבור אחרת, איך תכריעו מי מביניכם הוא הצודק?  האם יש ביכולתך לשכנעו שהצדק איתך ולא איתו?

     ומה תגיד לרופא הלוקח אברים מחולה שנפטר ללא רשות החולה וקרוביו, ואף כאשר הם מוחים ומתנגדים נמרצות, והוא עושה זאת לא לצורך השתלה בחולים אחרים, אלא למטרות לימוד ומחקר. לדבריו הוא שלם עם עקרונותיו. ככלות הכול 'קידום המדע הוא מטרה חשובה, ואין להתחשב באנשים פרימיטיביים בעלי דעות קדומות וחשוכות שמעכבים את התפתחות המדע'.

איך תתייחס למעשה כזה, ד"ר רונן? האם הוא מוסרי או שאולי בדיוק ההפך מזה?

 

     נניח לרגע להתלבטות הזו. נשאל שאלה אחרת:

בבית החולים בו אתה עובד מאושפז חולה הסובל ייסורים קשים. בבדיקה השגרתית אתה מגלה שבלון החמצן אליו הוא מחובר עומד להיגמר. הוא פונה אליך ומתחנן שלא תחליף לו את הבלון ותניח לסאת ייסוריו להיגמר. הוא לא רואה טעם בחיים אומללים שכאלה.

האם תיענה לבקשתו, ד"ר רונן?

ומה אם חולה יבקש ממך, לא להימנע מהחלפת בלון חמצן, אלא להזריק לו מנה כפולה של מורפיום, ולגאול אותו בזה מייסוריו?

מה תעשה אז, ד"ר רונן? האם תהרוג אותו במו ידיך?

      

     ושאלה אחרת. נניח שמגיע אליך חולה בן שבעים עם בעיה. אתה מאבחן שהפיתרון הוא בניתוח. אך לעומת סיכויי ההצלחה בניתוח, ישנו גם סיכון בביצוע ניתוח עם הרדמה בגיל מבוגר כזה. עומדת בפניך דילמה: האם לבצע את הניתוח ולקחת את הסיכון המסוים לחייו של החולה או שכדאי לו להמשיך את חייו עם כאבים ומגבלה מסוימת.

כיצד תכריע בהתלבטות כזו?

 

       יכולתי להמשיך כך עוד ועוד, אך אם העלית בדעתך שדילמות מוסריות מתרחשות רק בין כתליו של בית החולים (ואתה הרי לא רופא כידוע, אז 'מה זה נוגע אליי?'), בוא 'נצא לרגע החוצה'. כיצד תנהג בסיטואציות הבאות:

    אתה ניצב אחרון בתור לקופה. פתאום שמת לב שנפתחה קופה חדשה. אתה ניגש והנה אתה ראשון. כמה אנשים מאמצע התור טוענים שבאו לפניך ואתה חטפן. מי צודק?

    אתה יוצא למרפסת להכניס את הכביסה התלויה שם מאתמול, ומגלה שהשכנה מלמעלה בדיוק תלתה כביסה רטובה ונוטפת שהרטיבה את כביסתך. האם זכותך לכעוס עליה? אולי היא צודקת ורשאית לתלות כביסה אצלה כרצונה? ואולי היא חייבת להודיע קודם? ובכלל, מתי אסור ומתי מותר לשכן מלמעלה לדפוק שטיח או לצבוע את המעקה?

     ילד בן שבע קרע את מכנסיו של בן השכן תוך כדי משחק. האם חייבים הוריו לשלם את הנזק?  ילד של השכנים שבר את פנס מכוניתך והוריו מסרבים לשלם, האם מותר לך להעניש את הילד?

      ומה לגבי החזרת מוצר פגום לחנות? מתי אתה זכאי לקבל את כספך בחזרה ומתי רשאי המוכר רק לתקן את המוצר? ומה אם השתמשת בינתיים במוצר, האם איבדת בכך את זכותך לביטול העסקה? ואם השתנה בינתיים המחיר, כמה מגיע לך מן החנות?

שאלות "קטנות" כאלו ודומותיהן מזדמנות לכל אדם מדי יום. אם אתה איש עסקים או זבן בחנות, כי אז ממריא מספר הבעיות האלו למאות ואלפים.

 

      מעולם לא הבנתי, ד"ר רונן, כיצד אתיאיסט מחליט מה לעשות בכל המקרים הללו? וגם אם החליט, מהיכן הוא שואב את הביטחון שקביעתו היא הנכונה? האם מצפונו לא מייסר אותו לאחר מכן שמא טעה בשיקול דעתו?  ואם כמה אתיאיסטים חולקים ביניהם מה אומר הצדק והמוסר במקרה מסוים, כיצד מכריעים מי הצודק "באמת"? 

 

    כל זה מוביל אותנו לשאלה יסודית יותר:

האם יש בכלל משמעות למושג של 'צדק' בעולם של אתיאיזם?

הרי ל'צדק' שלך אין שום עדיפות על ה'צדק' של מישהו אחר, גם כאשר שתי הקביעות הן סותרות לחלוטין. ה'צדק' שלו הוא פרי רוחו וצרכיו, וגם אם לך הוא נראה לא צודק ולא מוסרי, אין לך שום עדיפות עליו, כיוון ששניהם באו לעולם באותה צורה.

הרי גם בסדום היו שופטים ששפטו 'משפט צדק'. צדק סדומי, כמובן. שם נהגו שהפוצע את חבירו קיבל מהמוכה דמי הקזת הדם. בספרטה הפקירו למוות את התינוקות החלשים, האסקימואים שולחים זקנים למות לבדם בשלג כיוון שאינם מועילים עוד לחברה, והמשטר הקומוניסטי החרים את רכושם של העשירים לאוצר המדינה (ומי שרק ניסה להתנגד ל'צדק הקומוניסטי' מצא עצמו מהר מאד בסיביר. הידעת ש- 30 מליון אנשים קבורים שם מתחת לשלג?).

 

    האם אתה יכול להוכיח שהמעשים האלו אינם צודקים?  על איזה עיקרון אובייקטיבי תסתמך כאשר הצדק הוא סובייקטיבי?  האם מילים כמו 'צדק', 'יושר' ו'מוסר' הן לא ריקות וחסרות משמעות בעולם של אתיאיזם?

    

 

     רק לפני חמישים שנה נוצחה החיה הנאצית שאיימה להשתלט על העולם.

אך כידוע לך היטלר לא ראה את עצמו כאדם לא מוסרי. להפך, הוא החזיק את עצמו למוסרי מאד, וראה את השמדת היהודים כדבר חיוני להצלת העולם.

אתה, כמו כל אדם הגון וישר בעולם, מתייחס אליו היום בתיעוב ובסלידה. אבל (עד כמה שנורא לשאול את השאלה הזו) - למה?  על פי מה אתה קובע שהערכים שאתה דוגל בהם טובים יותר ומוסריים יותר? באיזו זכות באת לשפוט את הנאצים פושעי נירנברג?

 

     אלא מה, בגלל שאתה חזק יותר, וניצחת במלחמה?  טוב! אז תגיד כך, אך אל תבוא ותתיימר לדבר בשם הצדק והמוסר.

 

     ובכלל, מנקודת מבט אתיאיסטית, מניין הזכות לבוא ולשפוט אנשים ולהתייחס אליהם כ'פושעים' ולהעניש אותם? 

הרי אם צדק הוא עניין סובייקטיבי, אם אין איזה קנה מידה מוחלט הנמצא מחוץ לאדם והוא זה שקובע מה טוב ומה רע, מה ישר ומה עקום, כיצד יכול לבוא האדם ולשפוט אנשים אחרים על כך שאינם עומדים בקנה המידה של ה'צדק' שלו? האם זה בעצמו אינו חוסר צדק משווע?

 

 

   אני מניח שכמעט כל אתיאיסט, ואתה בכלל זה, רואה את עצמו כאדם ישר. אך כאן חובתינו לשאול את עצמינו שאלה יסודית: ישר ביחס לְמַה?  אם האדם עצמו הוא קנה המידה למעשה הישר, האם יימצא בכלל אדם שאינו ישר? (זה מזכיר לי סיפור על מדינה ששם נקבע עונש מוות לכל מי שעובר על החוק. מפחיד לגור במדינה כזו, נכון? אל תדאג! הסעיף השני בחוק שם קובע ש'מהו החוק? את זה קובע כל אדם בעצמו'. עד היום עוד לא היה שם מישהו שהוצא להורג כיוון שעבר על החוק...). אם האדם עצמו הוא זה שקובע את עקרונות הצדק, האם זה לא מרוקן אותו מכל משמעות? 

 

     אתה בטח אומר לעצמך:'עכשיו הגזמת לגמרי! הרי ישנם עקרונות מסוימים של צדק ויושר שהם ברורים ומוסכמים על הכול, ואף אדם בר דעת לא יתווכח איתם'.

אתה בטוח שאתה צודק? בוא ונבחן את הדברים יחד.

קח לדוגמא אפילו את האיסור הפשוט והמקובל על כל  האנושות: "לא תרצח".

לכאורה, זה פשוט וברור. אין מה להתווכח על זה, נכון?  

לא נכון!

איסור "לא תרצח" אומר שאסור להרוג אדם. אך דבר אחד 'קטן' לא ברור עדיין - מה זה אדם? -  האם 'עוּבַּר' זה אדם?  האם הריגת זקן מתייסר או חולה חשוך מרפא גם היא נכללת באיסור הזה? לא ברור בכלל! יש אנשים האומרים שכן, ויש הטוענים שלא.

ושמע דבר מדהים עוד יותר: בעולם יש כידוע בעיה של מחסור במזון ובמשאבים. יש מעט אוכל והרבה פיות אוכלים. איך מתמודדים עם הבעיה הזו? 

פרופ' פרנסיס קריק (חתן פרס נובל לכימיה על חלקו בפענוח מבנה ה- D.N.A) הגה רעיון 'מבריק': נגדיר 'חיים' של תינוק רק מרגע שחולפות 48 שעות לאחר שנולד. עד אז נוכל להחליט האם הוא 'חבר רצוי בחברה האנושית' ונאפשר לו לחיות. ואם לא - אז לא...

זה לא נקרא, כמובן, 'לרצוח', כי הרי לפי הגדרתנו הוא עדיין לא נחשב חי... (הדברים המזוויעים האלו נאמרו בהרצאה ביוניברסיטי קולג', ופורסמו בכתב העת האמריקאי Nature).

יוצא שאפילו האיסור הפשוט והברור ביותר כמו 'לא תרצח' מאבד את משמעותו כשהאדם הוא זה שקובע את הכללים.

 

      ד"ר רונן, האם חשבת פעם על כל השאלות הללו? האם יש לך תשובות המניחות את הדעת? האם יש בידך פתרונות לכל הדילמות המוסריות שהעלנו?

____________________

    אתן לך להמשיך להתלבט בזה, אך ברשותך, אני חושב שאנחנו צריכים לדון בדבר יסודי עוד יותר. כל השאלות 'מהו מוסר?', 'לפי מה אני מגדיר מעשה כמוסרי?' וכדו', מתבססות על הנחת יסוד מוקדמת שיש להיות מוסרי.

אך אני מקווה שלא תכעס עליי אם אשאל אותך 'שאלה אפיקורסית':

למה?

 

כן, למה בכלל על האדם להיות מוסרי?

 

הרי אם האדם אינו אלא אוסף מקרי של חלקיקי חומר, למה שתהיה לו איזושהי מחויבות ליושר? האם יש בזה הגיון? האם יש לכך איזו משמעות? הרי לפי ממצאי הפיסיקה המבריקה והאדירה שלנו, האדם אינו אלא גרגיר אבק זערורי על פני גרגיר אבק החג מסביב לגרגיר אבק בענן אבק, ביקום מתפשט באופן חסר טעם ותועה באפס משמעות. האם בעולם כזה יש איזושהי משמעות למוסר, ליושר, לצדק או שהכול דמיונות שווא?

אני בטוח שאתה רואה את עצמך כאדם מוסרי, הגון וישר. אבל למה, ד"ר רונן?

סליחה שאני אומר זאת, אבל האם אתה לא סתם 'פראייר'?

 

 

       איני נמצא לידך כרגע, ד"ר רונן, אבל אני בטוח שמשהו בתוכך מתקומם כנגד הדברים האחרונים שכתבתי: "לא ייתכן! ברור שיש להיות מוסרי וישר. משהו בתוכי אומר זאת. לא יודע איך לקרוא לזה, 'מצפון', 'מוסר כליות' או איך שלא תרצה, אבל אין לי כל ספק שכך צריך לנהוג".

        אני מאמין לך, ד"ר רונן. אינך היחיד שחש כך. למען האמת תחושה זו משותפת לכל בני האדם. כל אדם רוצה באמת להיות טוב וישר, ובתוכו מקננות נטיות מוסריות. אם יעשה עוול או פשע, הוא ירגיש לא טוב עם זה, מצפונו ייסר אותו (אמנם ייתכן שינסה להשתיק את הקול הפנימי הזה ולהסיח את הדעת על ידי עיסוק בדברים אחרים, אך בסופו של דבר יגיע גם 'רגע של אמת' בו הוא יעמוד מול עצמו ויגיד "אני לא רוצה לחיות בצורה כזו. זאת לא הדרך הנכונה"). אין ספק שקיימת באדם, בכל אדם, שאיפה אמיתית ליושר, לצדק, למוסר, להרמוניה, לשלמות.

 

       דבר נוסף המייחד את האדם הוא החיפוש אחר משמעות, ובזה הוא שונה מכל ממלכת הטבע. עולם הטבע אינו מוטרד כלל משאלת המשמעות. הוא מונע ע"י דחפים קיומיים אינסטינקטיביים. לא מצאנו דג שהתאבד כי איבד את המשמעות לקיומו. אין צורך במשמעות בכדי להניע את המערכת הטבעית. עולם הטבע נמצא בשלמות פנימית ללא מצוקות, ספיקות והתלבטויות.

גם אנחנו בני האדם שייכים למערכת הטבעית. גם עלינו פועלים כוחות ודחפים פיסיולוגיים ואף נפשיים שנועדו להעמיד את קיומינו. אלא שלכל אחד ברור שבזה לא מיצינו את כל האדם. באדם ישנה קומה נוספת. האדם הוא בעל חופש רצון, הוא בעל נטיות מוסריות, הוא מחפש אחר משמעות לחייו, הוא שואף לאידיאלים נישאים.

אני מאמין שהדברים האחרונים מוסכמים גם עליך, ד"ר רונן.

 

       אבל נשאלת השאלה אם האדם אינו אלא מצבור מקרי של מולקולות, או לחילופין שימפנזה מפותח, כיצד תסביר את המקור לכל זה? מה יש בו באדם שלא נותן לו מנוח, שדוחף אותו קדימה, שגורם לו לשאוף לטוב, למוסר, לצדק ויושר, לסלידה מפגיעה באדם אחר?  מה קיים בתוכו שגורם לו לחפש אחר משמעות ותכלית לחייו? יש בך שאיפות מוסריות, רצון היטיב ולמצוא משמעות לחייך, מניין הם הגיעו? מכריך הגבינה שאכלת הבוקר? מהקפה ששתית? זה גם לא ההיגיון שלך שמחייב לנהוג כך, ד"ר רונן. ההיגיון פשוט אומר: "עשה מה שטוב לך!  אחרת אתה סתם 'פראייר' ".

האם כל אלו לא מגיעים ממקור עליון יותר ועמוק יותר שקיים באדם?

 

      יש לי, למען האמת, תשובות לשאלות האלו, ד"ר רונן. אבל כמו שהבטחתי, אני לא עונה תשובות. אני רק שואל שאלות...

להתראות בינתיים

מקווה לשמוע ממך בהקדם

דניאל

 

מכתב מס' 3: ההתגלות ההיסטורית -

מסע אל פסגת הר סיני

 

ד"ר רונן היקר, שלום רב!

שמחתי לשמוע שמכתביי הקודמים עוררו אותך למחשבה, ולשיקול דעת מחודש בנוגע לכמה דברים שחשבת שהם פשוטים ואינם צריכים בדיקה כלל.

 

אולי קצת תופתע ממה שאני עומד לכתוב עכשיו, אך אם היית שואל מה מוביל אותי אל האמונה, לא הייתי אומר לך בראש הרשימה דווקא את מה שכתבתי לך עד עכשיו במכתביי הראשונים.

אני הייתי מדבר על דבר אחר לגמרי.

הייתי מתחיל ממעמד הר סיני.

כן, אותו מעמד שכינית אותו: 'פולקלור עממי חסר בסיס', 'מיתוס ישן שכמותו תמצא אצל כל הדתות', ושאר כינויים לא מחמיאים שהספקתי לשמוע מפיך בשיחה הקצרה שלנו ברכבת.

 

כמו שאמרתי במכתבי הראשון אינני הולך לנסות ולהוכיח לך את קיום המעמד כעובדה היסטורית בלתי ניתנת לערעור, שודאותה עולה בהרבה על הרבה עובדות היסטוריות אחרות שאנו מחשיבים למבוססות.

אני רוצה לצאת דווקא מתוך נקודת ההנחה שלך, ד"ר רונן. כן, מתוך ההנחה שאותו מעמד לא היה ולא נברא, ועל בסיס זה לשאול אותך כמה שאלות.

 

        בודאי תסכים איתי שאם אתה ואני היינו רוצים 'להמציא דת', כן, להמציא דת שתתקבל על ידי ההמונים ותתפשט אצלם, לו רק היינו יכולים היינו מעדיפים להעמיד בבסיסה יסוד חזק ומשכנע (ככלות הכול, אם אנחנו רוצים למסור לאנשים דת שדורשת מהם דרישות מפליגות בכל הנוגע לכספם ולחייהם, מטילה עליהם הגבלות וסייגים, מצוות עשה ולא תעשה, ומכריחה אותם לשנות בצורה משמעותית את הדרך בה הורגלו לחיות עד עתה, אנחנו צריכים לספק להם הוכחה משכנעת, הלא כן?).

אין ספק שהסיפור של מעמד הר סיני (וכאמור, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שלך שהוא מעולם לא התרחש במציאות!) הוא דוגמא טובה לבסיס כזה - סיפור על התגלות אלוהית ישירה לעם שלם המונה מליונים, גברים, נשים וטף (התוספת של עשרות ניסים שנעשו במהלך היציאה ממצרים והשהות במשך עשרות השנים במדבר, אמנם יכולה להוסיף לאמינות, אך היא איננה הכרחית).

זה נשמע רציני ומשכנע כיוון שזה ניתן  לאימות היסטורי.

    אבל דבר אחד ברור. בשום אופן לא היינו בוחרים בסיפור משונה כמו זה שעומד בבסיס של הנצרות והאיסלאם, למשל – סיפור של התגלות אלוהית לאדם יחיד, בצירוף כמה ניסים שנעשו בנוכחות מספר לא גדול של אנשים.

      ניקח לדוגמא את מוחמד, מייסד דת האיסלאם. הוא סיפר שהלך להתבודד במדבר, ושם, במערה, נגלה אליו המלאך גבריאל והטיל עליו את שליחותו. גם הנצרות מתחילה בצורה דומה - בסיפורים על התגלויות אלוהיות לאנשים בודדים, וניסים שנעשו לפני קומץ אנשים שאין שום דרך לדעת מי הם, ולברר האם מה שמספרים אכן התרחש במציאות או שזו סתם פנטזיה של איזה הוזה או מטורף. 

זה יכול להיות מאד נחמד לספר סיפורים כאלו, אבל כעת כבר יצטרך השומע להחליט האם להאמין לזה או לא. ככלות הכול, בכל בית משוגעים שמכבד את עצמו תוכל למצוא לפחות אדם אחד או שניים שיספרו לך ברצינות תהומית שאלוקים דיבר איתם הבוקר. לעיתים הם אפילו יהיו מוכנים להישבע בכל היקר להם שזה בדיוק מה שקרה.

אבל האם תאמין להם, ד"ר רונן?

אני מניח שזה לא יהיה ניחוש פרוע מבחינתי לומר שתשובתך תהיה שלילית.

אחרי הכול, בדיוק בגלל זה הם נמצאים שם בפנים, כלואים במוסד סגור, ואתה נמצא כאן, בחוץ (ודרך אגב, כמה 'לא חכם' מצידו של אלוקים לבחור בדרך כזו כדי להתגלות לבני האדם. איך הוא מצפה שנדע מי מבין כל עשרות (או מאות) הטוענים שרק איתם דיבר, הוא דובר אמת, וכל השאר הם שקרנים או הוזים? האם אפשר בכלל לְאַמת דבר כזה? איך אלוקים מצפה שבני אדם יגלו מי היא הדת האמיתית בתוך שלל הדתות הטוענות לבלעדיות מוחלטת על האמת? ).

 

לאור הדברים הללו עולות כמה שאלות נוקבות.

אחרי שהסכמנו בינינו שהדרך הטובה והרצינית לבסס עליה דת היא רק בטענה של התגלות אלוהית לעם שלם, דרך שהיא גם היחידה הניתנת לאימות היסטורי,

ואם נצא מתוך נקודת ההנחה שלך, ד"ר רונן, שאותה התגלות בהר סיני לא הייתה ולא נבראה, אלא היא פרי זיוף של מוחו הקודח של מישהו אי שם במהלך ההיסטוריה (מתי? איפה? ומהו בדיוק האינטרס שלו שנקשור כל יום קוביות שחורות מעור של פרה על היד ועל הראש, ושלא נלבש צמר ופשתים ביחד?  הוא לא היה יכול לחשוב על משהו יותר משכנע מתקבל על הדעת?).  לאור כל זה עולות לנגד עינינו כמה פליאות:

 

     האם יש איזה הסבר לכך שכל הדתות האחרות (וכאן אני מזמין אותך לאתגר, ד"ר רונן. צא ובדוק!) בחרו דווקא בצורה הכי פחות משכנעת כדי לבסס עליה את אמיתותן, צורה שאין שום דרך לוודא האם היא אמת או המצאה דמיונית של מוחו הקודח של איזה פנטזיונר?

דתות רבות העתיקו מהיהדות רעיונות ומושגים בצורה ישירה או בשינויים קלים.  אין דבר יותר מרכזי בתרבות המערבית מאשר האמונה באל אחד ובעשרת הדיברות. אך משום מה הרעיון היחיד שהוא היסוד של השיטה כולה ושנותן לה את תוקפה – לא הועתק ונשאר נחלתה של היהדות בלבד (וגם שתי הדתות הגדולות שבאו אחרי היהדות - הנצרות והאיסלאם, מעולם לא ניסו להכחיש את המעמד הזה, אלא הודו בו, ורק טענו שאחר כך הקב"ה 'שינה את דעתו' בעקבות חטאי ישראל (ולא ניכנס כרגע לדחיית טענה זו)).

 

אבל נשאלת השאלה, אם זו טענה שניתן לזייף ולהמציא (זו הייתה נקודת המוצא שלנו, זוכר?), איך אפשר להסביר את העובדה שאף דת אחרת לא עשתה זאת בעקבותינו?

במקום זו בחרו כולן להתבסס על הטענה הכי פחות הגיונית, טענה שמעצם מהותה לא ניתנת לאימות כלל – הטענה שאלוקים העביר את רצונו דרך איש אחד בלבד.  

וכי את מה שאנחנו עשינו, הם לא יכולים לעשות?

מה מונע בעדם מלעשות את אותו הדבר בדיוק?

       

         ומה תגיד, ד"ר רונן, אם אומַר לך שהדבר המדהים הזה – שלכל אורך ההיסטוריה לא יהיה אף אחד שינסה לחקות את טענת ההתגלות האלוהית לכל העם, שהדבר הזה נצפה בתורה בפירוש?

משה רבינו, באחד מן המסרים האחרונים שלו לעם ישראל זמן קצר לפני מותו לפני 3,300 שנה, ניבא במפורש שהדבר היחיד בתורה שהגויים לא ינסו לעולם לחקות הוא טענת ההתגלות הלאומית. באתגר ישיר לדורות העתיד, לבדוק את כל דברי ימי העולם ולהיווכח, שאין אומה אחרת שטענה שהייתה לה התגלות לאומית, משה מכריז (דברים, פרק ד', פס' לב-לד', אתה מוזמן לעיין בפנים):

"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן יום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ (כלומר, משחר האנושות ועד היום), ולמקצה השמים ועד קצה השמים (כלומר, בכל העולם כולו), הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי? או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלוהיכם במצרים לעיניך? ".

 

        ושים לב, ד"ר רונן, משה לא מתחייב רק שלא היה מעמד כזה ("הנהיה כדבר הגדול הזה"), אלא שגם אף אחד לא יעיז לטעון כך - "או הנשמע כמוהו" (כלומר, גם לא תשמעו על דבר כזה) !!!

אבל רגע אחד, הרי אם כל זה הוא זיוף, מדוע להבטיח דבר כזה?!  וכי את מה שאתה עשית אחרים לא יוכלו לעשות?!  למה בכלל להתחייב על דבר שאין באפשרותך להבטיח את קיומו?!  הרי אם כל הסיפור של מעמד הר סיני הוא בסך הכול "פולקלור עממי חסר בסיס" (כלשונך) -  הרי כמו שהמציא אותו משה רבינו (או מי שזה לא יהיה), כל אחד אחר היה יכול לעשות את אותו הדבר בדיוק, לא?

 

 

כמו ששמת לב, ד"ר רונן, במכתב הזה לא ניסיתי כלל להוכיח ולבסס את מעמד הר סיני כעובדה היסטורית. פשוט ניסיתי לקבל את ההנחה שלך שאותו מעמד לא היה ולא נברא, ולשאול כמה שאלות יסוד פשוטות שעולות לאור ההנחה הזו.

האם חשבת פעם על השאלות הללו? האם יש לך תשובות? האם ההסברים שבידך מניחים את הדעת?

 

מצפה למכתבך בהקדם

שלך

דניאל

 

   

 

 

 

 

 

מכתב מס' 4: עם נבחר – האומנם?

 

שלום, ד"ר רונן!

 

        כשאני משחזר במוחי את שיחתנו ברכבת, אני נזכר שאחד הנושאים שהפריעו לך יותר מכל היה 'ייחודיותו של עם ישראל'.

 

    "איזה קשקוש זה, האמונה הפרימיטיבית והגזענית הזו של 'עם נבחר", אמרת לי אז בקול רם (כמעט צעקת), כשפניך אדומות מכעס והתרגשות, "אין לזה שום יסוד! אתה שומע אותי? שום יסוד! אין בנו שום דבר מיוחד. זה משולל כל בסיס - מדעי, היסטורי או פסיכולוגי. אנחנו בדיוק כמו כל עם אחר. לא טובים יותר, ואני בכלל לא בטוח שלא טובים פחות... ההתנשאות הזו הביאה לנו עד עכשיו רק צרות ואסונות.

היו כבר עמים שחשבו את עצמם ל'גזע עליון', אתה יודע.  תראה לאן זה הוביל את העולם...".

 

     בשיחתנו אז ברכבת לא הייתה לי הזדמנות להגיב על דבריך (ולמען האמת נראה שלא היה טעם אפילו לנסות. כל כך התרגשת, שכל ניסיון להציג עמדה אחרת בנושא היה נכשל כשלון חרוץ).

אך עכשיו כשהעניינים רגועים יותר, אני מבקש לדון בדברים בכובד ראש, בצורה הגיונית ורציונאלית.

 

 

      לא אוכל להתעלם, ד"ר רונן, מההשוואה הנוראית שעשית בסוף דבריך ל'עמים האחרים שחשבו את עצמם לגזע עליון...', אך לפני כן, כדרכי, הייתי רוצה להציג בפניך כמה שאלות.

 

כמו שהבטחתי לך במכתבי הראשון אינני מעוניין להציג כרגע את עמדתה של היהדות בנושא. כל מטרתי היא רק לבדוק האם טענתך עומדת במבחן המציאות וההיגיון הישר. לשם כך אפתח בהצגה של כמה עובדות היסטוריות הידועות ומוסכמות על הכול, ועל בסיס זה אשאל כמה שאלות.

אין לי ספק שאדם מלומד כמוך היה יכול להציג את העובדות טוב ממני, אך החידוש לא יהיה בעצם העובדות אלא בפריסתן כתמונה שלמה אחת, מה שעשוי לתת לנו מבט חדש על כל הנושא.

 

 

       עמדת בתוקף על כך ש"אין בנו שום דבר מיוחד. זה משולל כל בסיס - מדעי, היסטורי או פסיכולוגי. אנחנו בדיוק כמו כל עם אחר".

 

בוא נבדוק ביחד את הטיעון זה.

 

       לכל אורך ההיסטוריה היו חלוקות הדעות וההתייחסויות בנוגע לעם ישראל.

היו שאהבו אותו, היו ששנאו אותו (ואלה היו הרוב למרבה הצער), אך לא היה אחד שהיה יכול להישאר אדיש אליו. ה'בעיה היהודית' לא יורדת מסדר יומו של העולם כבר אלפי שנים. ואם מישהו העלה בדעתו שכל זה רק בזמן שאנו נעים ונדים ומפוזרים בכל העולם, אך כשנשוב לארצנו, אל ה'פינה הקטנה שלנו', יירגעו העניינים וישכחו אותנו - הוא טעה, ובגדול. עם ישראל ממשיך לבלוט במהדורות החדשות העולמיות ללא הפסקה, ללא שום יחס לגודלו המספרי.

אם היינו עם בסדר גודל של האומה הסינית (מיליארד ורבע נפש) או של ההודית (מליארד), אולי עוד היה אפשר להבין את זה. אך כשעם כל כך קטן, המונה כמה מליוני נפש בסך הכול, אחוז זניח מאוכלוסיית העולם, תופס כל כך הרבה מקום, זה כבר מפתיע ומעורר תמיהה.

 

 

אך הסיפור של העם הזה לא מתחיל מהיום.

   כמה עוד אומות אתה מכיר שאורך חייהן הוא 3,000 שנה? היו אומות שעלו על במת ההיסטוריה, פעלו והשפיעו, אך לבסוף פינו את מקומם ונעלמו. שמות כמו בבל, אשור, אכד, פרס, מדי ורומא, שבזמנם רק למשמע שמם אנשים היו מזדקפים ביראת כבוד, כיום שוכנים רק במוזיאונים ובספרי ההיסטוריה. ואילו דווקא העם הקטן והמסכן הזה, דווקא הוא, שרד לאורך כל ההיסטוריה.

   כל זאת, למרות מסלול הייסורים הנורא שעבר, שאין לו אח ורע בתולדות האנושות: פוגרומים, רדיפות, שמדות, גזירות, מסעי צלב, אינקוויזיציה, עלילות דם ומה לא. 

 

     אם יש להיסטוריה ולתולדות העמים 'חוקים' או 'כללי משחק' העם הזה שבר את כולם. הוא חורג מכל המסגרות, ומנוגד לכל התקדימים.

 

         אך ייחודיותו של העם הזה לא מסתכמת רק בעצם קיומו ושרידתו.

טענת, ד"ר רונן, ש'אנחנו בדיוק כמו כל עם אחר. לא טובים יותר, ולא בטוח שלא טובים פחות".

נדמה לי שהתבוננות ישרה בעובדות ההיסטוריה לא עולה בקנה אחד עם הטענה הזו.

 

את הנתונים הבאים העתקתי למענך ממאמר שפורסם לאחרונה באחד העיתונים הגדולים בארץ:

 

      "פרס נובל נחשב מאז ומעולם לחלומו של כל מדען. טובי המוחות של המין האנושי זכו בפרס על המצאות שקידמו את האנושות והצעידו אותה אל עבר העתיד, בתחומי הפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, רפואה ועוד. בני לאומים שונים זכו בפרס, והוא נחשב תמיד לאות כבוד עבור הזוכה עצמו בפרט, ועבור אומתו ככלל".

 

מה חלקם של היהודים בפרס זה?

 

כאן מתברר דבר מדהים!

 

  "34 אחוז (!) מהזוכים בפרסי נובל הם יהודים, לעומת חלקנו היחסי באוכלוסייה העולמית שעומד כרגע על 0.2 אחוז (שהיה גדול יותר בעבר - כאחוז או מעט יותר, אך ללא שום פרופורציה לגבי הישגינו בכל התחומים. לשם השוואה, רק שמונה מוסלמים זכו עד היום בפרס הזה (שים לב, ד"ר רונן, לא שמונה אחוזים, שמונה אנשים! (ביניהם, מיודענו, עראפאת שזכה בפרס נובל לשלום (כמובן. מי אם לא הוא...)).

   ונזכיר גם כמה מספרים עדכניים מן הזמן האחרון: 60% מעמדות המפתח בהוליווד מאוישות ביהודים, ושליש מהמיליארדרים האמריקניים הם יהודים. כך גם 60% מבוגרי אוניברסיטת ייל, 26% מהפרופסורים למשפט, 40% מעורכי הדין במשרדים המובילים בניו יורק ובוושינגטון. כל זה בארה"ב, כשהיהודים מהווים רק 2% מאוכלוסייתה.

לא פלא שהאוניברסיטאות המובילות בארה"ב טורחות על ציד מוחות יהודיים, בתקווה שאלה, כדרך היהודים, יצטיינו בלימודיהם וישדרגו את האוניברסיטה.

   

   אבל כל זה לא מיוחד רק לעת האחרונה: 41% מהמדענים בספרד של ימי הביניים היו יהודים כאשר חלקם היחסי באוכלוסייה עמד על 2.7% בלבד. במאה ה- 14 היו היהודים אחוז אחד מכלל האוכלוסייה, ואילו מבין המדענים העולמיים היה משקלם 17%!  בשנים 1819-1935 שלטו היהודים ב- 20% מן הפעילות הכלכלית בגרמניה, למרות שהיוו פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה. ב- 1952 היו 24% מהסטודנטים באוניברסיטת הרווארד יהודים, 23% באוניברסיטת ייל, ו-20% בפרינסטון (האוניברסיטאות הנחשבות ביותר בארה"ב), למרות שהיו רק 3% מן האוכלוסייה".

 

     עד כאן מה שהעתקתי מתוך המאמר ההוא.

מה אתה אומר, ד"ר רונן?  נתונים מדהימים, נכון? 

 

     האם כל זה נראה לך מקרי? האם אתה עדיין בטוח שאין בנו שום דבר מיוחד? האם אנו לא שונים או מיוחדים מכל עם אחר? האם המספרים האלו באמת לא אומרים לך שום דבר?

 

חשוב על זה, בבקשה. אך בינתיים בוא ונמשיך עוד קצת בסקירה שלנו.

 

אם עד עכשיו דיברנו על קיומו יוצא הדופן של עם ישראל, ועל הכישרונות המיוחדים שלו, אי אפשר להתעלם מעוד דבר אחד –

ההשפעה הייחודית של העם הזה על העולם, בכל התחומים.

 

      בין אם מדובר בהשפעה על תחומים מדעיים - למשל: אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות, שהביא למהפכה בתפיסת החומר והאנרגיה, הזמן והמרחב, ובכלל בכל השקפת העולם המדעית, היה יהודי, כידוע. וכך גם בתחומים רבים אחרים, אנשים שהביאו למהפכה בחשיבה המדעית: פרויד בפסיכולוגיה, שפינוזה וברגסון בפילוסופיה, ועוד רבים – כולם היו יהודים,

 

 

 

     ובין אם מדובר בתחומים רוחניים - שתי הדתות המרכזיות בעולם, הנצרות והאיסלאם - מבוססות על הדת היהודית (הידעת שחלקים ניכרים מן הקוראן לקוחים ממדרש בראשית רבה הארץ ישראלי?  שלא לדבר על הנצרות – שאפילו האלוהים שלה היה יהודי...).

מעטים יודעים זאת, אך ישנו אף דמיון בין יסודות מן הבודהיזם ורעיונות מן המזרח לרעיונות יהודיים (יש המסבירים תופעה זו בכך שעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל בתקופת הבית הראשון, גלו לכיוון המזרח, ודעות וצורות חשיבה שנשאו עימהם נספגו בין הכתות הדתיות האליליות הרבות שהיוו באותה תקופה את ראשית התרקמות הבודהיזם, ועזרו בעיצובם ופיתוחם של הדתות המזרחיות לצורתם המאוחרת יותר כפי שאנו מכירים אותם היום (אם זה מעניין אותך, ד"ר רונן, אוכל להפנות אותך למקורות נוספים בעניין).

 

 

   מקורות רבים, יהודיים ולא יהודיים, מעידים על ההשפעה הגדולה שהייתה ליהודים על יוון העתיקה. פיתגורס, סוקרטס, אפלטון, אריסטו, נפגשו עם חכמי ישראל וקיבלו מהם הרבה (גם בזה אוכל להפנות אותך למקורות ומאמרים בעניין). ואם יוון היא ערש המדע של ימינו, יש לעם ישראל חלק ניכר בכך.


      אבל ההשפעה של עם ישראל לא מיוחדת רק לזמן העתיק, ד"ר רונן. זה ניכר גם בעת החדשה, עת שהתייחדה בתמורות עצומות שחלו ברוח האדם, בהשקפת עולמו ובעיצוב צורת חייו. כבר בהתבוננות פשוטה מתגלה שבמרכז של רבות מאותן תמורות עמדו דמויות יהודיות, שהשפיעו עליהן בצורה מכרעת, השפעה שהשלכותיה חורגות מתחום המקום והזמן בו פעלו דמויות אלו. הזכרנו קודם את פרויד, אינשטיין וברגסון – פורצי הדרכים החדשות לאנושות, וכמובן בל נשכח את קרל מרכס, אבי התורה הקומוניסטית. לא מזמן הזדמן לידי מאמר בשם:"המרכיב היהודי בהיסטוריה העולמית" (נכתב על ידי פרופ' באוניברסיטה העברית) המראה כיצד בכל הניסיונות למהפכות לתיקון העולם שנעשו במאתיים השנים האחרונות, המרכיב העיקרי היה יהודי.

 

אולי כדי לסכם את מה שנאמר עד כה אביא דברים שאמר הסופר האמריקאי הנודע מארק טווין. צריך רק להטות לדברים אוזן קשבת. כל מילה נוספת מיותרת:

 

     "אם יש אמת בסטטיסטיקה, מהווים היהודים אחוז אחד, מן הגזע האנושי. הרי זה כמשב עמום ומעורפל של אבק כוכבים ההולך לאיבוד בתוך הקרינה הגדולה של שביל החלב. על פי גודלם היחסי באוכלוסייה מסתבר היה שבקושי היו שומעים עליהם, אך שומעים עליהם, ומאז ומעולם שמעו עליהם. העם היהודי בולט על פני התבל, ככל עם אחר, וחשיבותו המסחרית גדולה מעבר לכל פרופורציה יחסית למיעוטו המספרי. תרומתו לרשימת גדולי העולם בספרות, במדע, באומנות, במוסיקה, בכלכלה, ברפואה, בלימודים מעמיקים - גם היא חורגת מכל פרופורציה ליחסיותו המספרית. הוא ניהל מאבק נפלא בעולם, בכל שנותיו, והוא עשה זאת כשידיו כבולות מאחוריו. הוא יכול היה להתרוקן מתוכנו להיות נבוב והיו סולחים לו על כך. המצרים, הבבלים והפרסים עלו לגדולה מילאו את העולם בקול שאון ופאר, אחר כך נמוגו כעשן ונעלמו מן האופק. אחר כך קמו ממלכות יוון ורומי בקול רעש גדול ואף הן התפוגגו ונגוזו. עמים אחרים התנשאו והניפו גבוה גבוה את הלפיד שלהם, אולם הוא בער עד תום והם נותרו כעת באור הדמדומים או שנעלמו כליל. היהודים ראו את כולם שרדו וגברו על כולם, והם כיום מה שהיו מאז ומעולם, מבלי לשקוע או לסגת, מבלי להתנוון או להיחלש. לא נס ליחם, ולא חל פיחות באנרגיה שלהם ולא בערנות ובחריפות מוחם. כל הדברים האחרים הם בני חלוף, פרט ליהודי. כל הכוחות האחרים חולפים ועוברים, אך הוא נשאר. מהו סוד נצחיותו?"

 

או בניסוחו של הפילוסוף הרוסי ניקולאי ברדייב:

"היהודים- גורלם טבוע יותר מדי בחותם ה"מטאפיסי" מכדי שיהא ניתן להסברה במונחים מטריאליסטיים או היסטוריים פוזיטיביים. זוכר אני, כשניסיתי בצעירותי לאמת את השיטה המטריאליסטית ההיסטורית, על ידי הדגמתה בגורלות העמים, כיצד התנפצה זו אל העניין היהודי, אשר גורל נושאיו נראה נעדר הסבר לחלוטין מנקודת מבט מטריאליסטית. ואומנם לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה הייתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה הוא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה, כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח עזרה קדומה. העומדת מעל לתהליך ההסתגלות, שדוגלת בו השיטה המטריאליסטית ההיסטורית" ("משמעותה של ההיסטוריה", עמו' 87-86).


      לעיתים נדמה, ד"ר רונן, שאת מה שברור לכל העולם, דווקא אנחנו היהודים מתעקשים באובססיביות חסרת פשר להתכחש אליו או להתעלם ממנו. מעולם לא הבנתי זאת.

אולי אתה תוכל להסביר לי את התופעה המשונה הזו?

 

    נכון שהיו ניסיונות רבים, הן של יהודים והן של גויים, להסביר את התופעה המיוחדת הזו ששמה עם ישראל. היו שניסו לתלות זאת בסיבות חברתיות, סיבות סביבתיות, סיבות חינוכיות, ומה לא? לפעמים ההסברים עצמם סותרים ומנוגדים זה לזה.   אך דבר אחד ברור -

מי שינסה לטעון שאנחנו בסך הכול 'אומה ככל האומות' ימצא את עצמו מוקף עובדות רבות שאינן מתיישבות עם טיעונו. יותר מדי שאלות מתעוררות בעקבות זאת. האמונה באל אחד, שהיא כיום נחלת רוב האנושות, מאין הגיעה והונחלה לעולם אם לא על ידי העם האחד של האלוקים האחד? האם יש בספרות המין האנושי מקור קדום יותר לדמוקרטיה מן הכלל "אחרי רבים להטות" שקבעה תורת ישראל?  מי הקדים את היהודים בזהירות מלצער בעלי חיים? מי ייסד את ערך קדושת החיים בהכרזה על צלם אלוקים שבאדם? מי מכל העמים, מסוגל היה, כמו היהודים, לקבוע לו חזון של אחרית הימים המצפה ליחיד ולציבור, והוא עולם שכולו ניצחון על הצדק והרשע? מי הניף על ידי דגל החרות הלאומית את דגל השלום לאנושות כולה "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" בתקופה שעוד אלף שנים אחריה חינכו כל האומות האחרות את בניהם ל"על חרבו יחיה האדם"? מי עמד בשורות הראשונות של כל המאבקים שהתנהלו תחת דגל הצדק? מי הייתה לו יד בכל קידום אנושי אמיתי לאורך הדורות, ומי ניסה כמונו לתקן לא רק את מצבו של ציבור זה או אחר, אלא את העולם כולו? מי צבר יותר פרסי נובל למליון נפש מכל אומה אחרת בעולם? מי הסיט כל כך הרבה גבולות במספר כה רב של מדעים? מי הניח את היסוד למערכת חינוך אוניברסאלית, מאות בשנים לפני כל שאר העמים? מי הצליח לקיים את רציפותה של לשון לאומית במשך שלושת אלפים שנה לפחות, ואף להשיבה מן הספרות לחיי היומיום?  מי הצליח ליצור קשר כזה בין עם וארץ, שאי אפשר לנתקו בשום תנאי, והוא חזק מכל הנדודים וחזק מכל תהפוכות הגורל? איזה עם הצליח לחזור לארצו, ממנה גורש והוגלה, במשך אלפיים שנה, ושב לחיים יהודיים בארצו העתיקה להגשמת חזון נביאיו? איזו אומה ניהלה מלחמות יותר הרואיות על חייה ותקומתה כנגד 200 מליון אויבים החזקים ממנה בנשק ובכוח אדם? האם יש עוד קבוצה של אנשים היכולה להתפאר במכלול דומה של הישגים ומעשים נחשוניים?

 

     לא באתי לחדש לך דבר, ד"ר רונן. העובדות הללו ידועות לכל. הרבה הביעו את פליאתם והערצתם לעם ישראל, אך נעצרו בנקודה זו ולא היה בהם העוז לצעוד קדימה לנתח ולהסיק מסקנות. האם נייחס את כל זה לצירוף מקרים? או שיש יותר  מדי שיטתיות בחותם הייחודי שהטביע העם היהודי על העולם מכדי שיהיה אפשר לדבר על מקריות ותו לא? האם יש לך איזשהו הסבר מניח את הדעת לפלא הזה ששמו 'עם ישראל'? האם אתה עדיין בטוח שאיננו שונים מן העמים האחרים? האם הקיום הכישרון וההשפעה של העם הזה (כמו שפורטו קודם) לא מצביעים על איזשהו יעוד מיוחד שצריך לברר אותו? 

 

      יש לי, למען האמת, תשובות והסברים למכלול הופעות הקשורות לישות המופלאה הזו ששמה עם ישראל, על פי מה שמסבירה היהדות. אני גם סובר שלא נביא יותר ברכה לעולם בכך שנתכחש לייחודינו ונראה את עצמנו כשווים בדיוק לכל העמים האחרים, אלא בדיוק להפך – הכרה בייחודינו, במקור שלו ובשאלה למה זכינו בו, היא הצעד הראשון בדרך למימוש הכישרונות והיכולות המיוחדים שקיימים בנו, לתועלת העולם כולו. אך הדברים ארוכים וראוי לייחד להם מכתב אחר, וכמו שהבטחתי בהתחלה - במכתב הזה אני לא עונה, אלא רק שואל שאלות.

 

לכן, אתמצת את הכול למשפט אחד, ד"ר רונן –

האם אתה עדיין עומד על דעתך שהדיבורים על 'עם נבחר' הם 'סתם קשקוש חסר בסיס', כמו שאמרת לי אז?

 

 

     וכאן, ממש לפני שאני מסיים את המכתב הזה, אני רוצה לחזור להשוואה הנוראית שעשית בדבריך ל'עמים האחרים שחשבו את עצמם לגזע עליון'.

 

נדמה לי, ותקן אותי אם אני טועה, שהדבר המרכזי שמפריע לך לקבל את התפיסה שאנחנו 'עם נבחר' (למרות שהעובדות שהבאנו לעיל מצביעות בבירור על כך שאיננו עם ככל העמים) הוא האסוציאציות שעולות מייד במוחך לתורת הגזע של הנאצים, על נחלי הדם ששפכה ומחנות ההשמדה שהקימה, וכל מה שהתחולל באירופה רק לפני 50 שנה (ולנו היהודים יש רגישות מיוחדת לדבר לאחר ששליש מעמנו הושמד במלחמה הנוראה ההיא).

 

אני באמת מבין לליבך, ד"ר רונן.

 
      אך חשוב לרגע,  האם אינך רואה את ההבדל הפשוט בין עם שחושב את עצמו ל'גזע עליון' ובשם זה מרשה לעצמו לדרוס, לרמוס ואף להשמיד את כל מי שמתנגד לו, ומנסה לשעבד את כל העולם ולנצל אותו לעבודתו, 

לבין 'עם נבחר' שמשמעותו ייעוד ואחריות כלפי העולם כולו, ושעל כתפיו מוטלת המשימה להביא, מתוך ענוה אמיתית ורצון להיטיב לכול, את הטוב והאושר לכל האנושות? עם שתפקידו להיות 'אור לגויים' – דגם לחיים טהורים יותר, חיים של יושר, של צדק ושל מוסר?

 

 

     האם ייתכן שכל התנגדותך נובעת מכך שמעולם לא הבנת באמת את המשמעות הנכונה של המושג 'עם נבחר' כמו שהיהדות תופסת אותו?

 

 

וזה מוביל אותנו לשאלה יסודית יותר, ובה אסיים, ד"ר רונן -

    האם ייתכן שישנם עוד מושגים רבים כאלו, שהתנגדותך אליהם נובעת מהעובדה שהם פשוט נתפסים אצלך בצורה לא נכונה בגלל חוסר לימוד ובירור?  האם ייתכן שלו היית מבין את המושגים 'תורה', 'אמונה' , 'אלוקים', ועוד רבים אחרים, כמו שהיהדות תופסת אותם, יחסך אליהם היה אחר לגמרי?

 

חשוב על כך, ד"ר רונן.

 

להתראות בינתיים

דניאל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכתב מס' 5:  קידמה ומודרניזציה-

לאן צועד העולם – קדימה או אחורה?

 

שלום ד"ר רונן!

 

        כבר שבועיים חלפו מאז הפעם האחרונה שכתבתי לך. אודה על האמת שבמשך כל השבועות האחרונים בהם אנו מתכתבים ניקר בי הספק האם יש בכלל תועלת בכל המכתבים שאני כותב לך. לא ידעתי האם אתה אכן מזדהה עם השאלות שאני מעלה, והאם הדברים מעוררים אותך למחשבה ושיקול דעת מחדש בנושאים החשובים שנגענו בהם, או שהם פשוט 'עוברים לידך' מבלי לשנות משהו בתוכך. 

 

 

לכן, שמחתי כל כך כשהתקשרת אליי אתמול בלילה ושיתפת אותי בהרהוריך ובמחשבות שעלו בך בעקבות הדברים.

 

 

     למעשה בארבעת המכתבים האחרונים נגעתי בקצרה ברוב הנקודות שדיברת עליהן אז בשיחה שלנו ברכבת: אמונה וכפירה, התפתחות אבולוציונית ותכנון מכוון, מוסר ומשמעות החיים, מעמד הר סיני וייחודיותו של עם ישראל. אך ברשותך, הייתי מעוניין להתייחס לעוד נקודה אחת שהובלעה בין דבריך, ונדמה לי שיש לה  חשיבות רבה.

 

אני מעוניין לדבר על 'הקידמה', ועל מה שהיא עשתה לאדם המודרני.

 

 

     אתה רואה את עצמך כאדם מודרני ומתקדם שחי לו במאה העשרים ואחת, וגאה בכך מאוד. בשיחה שלנו אז היית מלא שירות ותשבחות לכל מה שנתנה המודרנה לאדם. התגאית בהתקדמות האנושית  שמגיעה בדור הזה לשיאים חדשים, כשרק השמים (ואולי גם זה לא...) הם הגבול בפניה. היית מוקסם כולך ממה שנתנה הקידמה לאדם.

 

      אין ספק, ד"ר רונן, שיש בהתקדמות הזו דברים חיוביים רבים שיש לקבל בזרועות פתוחות, בגלל ההקלה שהם מאפשרים לאדם ואיכות החיים שהם מעניקים לו.

 

אך צר לי מאד לומר שזה רק חלק אחד של התמונה.

 

    אין ספק שהעולם צועד קדימה בתחומים רבים. אך לא ניתן להתעלם מכך שיש גם נסיגה בתחומים רבים אחרים, לא פחות חשובים, ואולי אף יותר. ישנם כמה דברים שצריכים להדליק אצל כל אדם ישר ואחראי 'נורה אדומה' בנוגע לכיוון שאליו מובילה אותנו התרבות הזו, ולעורר אצלו שאלות כבדות משקל האם לא חסר משהו יסודי יותר, האם בשטף הריצה קדימה, וההתלהבות שבאה איתה,  לא שכחנו כמה דברים מאחור.  אותה תרבות שהפנתה עורף לאלוקים, ששמה את האדם ואת רצונותיו במרכז, צריכה להתבונן על עצמה במראה, לעשות חשבון נפש יסודי, ולשאול את עצמה כמה שאלות נוקבות:

 

    האם אותה קידמה שהביאה את האדם אל הירח גם עשתה אותו מאושר יותר כאן עלי אדמות? האם האדם המודרני שלו ורגוע יותר, וחי בצורה בריאה יותר מאשר פעם או שההפך הוא הנכון? האם בעקבות הקידמה הזו האדם חי בשלום עם עצמו ועם סביבתו או שהוא נעשה רק לחוץ, עצבני, כוחני ואלים יותר? האם האדם המודרני מתחשב יותר ונותן יותר לזולת מאשר קודם או שהוא רק נעשה אנוכי ונתון בעצמו?

 

     ואני רוצה לשאול אותך שאלה נוספת, ד"ר רונן, ואני שואל אותה בכאב אמיתי: מדוע עם כל ההתקדמות בכל הנושא של זכויות הנשים והילדים והארגונים שדואגים להם, לא רק שהם אינם חיים בביטחון רב יותר מבעבר אלא הם יותר נרצחים, מוכים, נאנסים ומוטרדים? (קרא את עמודי החדשות בעיתון של היום!).  מדוע יש כל הזמן צורך גובר והולך לפתוח 'מקלטים לנשים מוכות', 'קו פתוח לנפגעות אונס' או  ל'נשים במצוקה', 'מרכזים לעזרה נפשית לנוער ומבוגרים' וכן הלאה?

האם כל זה נראה לך תקין?  האם המצב הזה מקובל עליך?

 

 

      נדמה לי, ותקן אותי אם אני טועה, שהאדם המודרני, "החופשי", מוצא את עצמו פתאום כלוא מאחורי סורגים, מצלמה אלקטרונית, גלאי נפח, כלבי שמירה וחברת אבטחה שמפטרלת מבחוץ. ישנם מקומות בהם אישה צריכה להסתובב עם שוֹקֶר, גז מדמיע או סכין בתיק, מפחד של אנס או תוקף. בתשדירים לילדים בטלוויזיה לפני החופש הגדול מזהירים אותם: 'אל תדברו עם זרים', 'אל תפתחו את הדלת לאף אחד', 'אל תיקחו שום דבר מאף אדם'. מדי יום מוקמים עוד ועוד קוים למצוקה בטלפון, כפרי גמילה למסוממים, מקלטים לנשים מוכות, מרכזים לעזרה נפשית ועוד (דרך אגב, לא מזמן נדהמתי לגלות נתון מדהים: 40 מליון אנשים בעולם צורכים באופן קבוע פרוזאק (תרופה נגד דיכאון). מה קורה לעולם שלנו, ד"ר רונן, האם הקידמה לא הייתה אמורה להפוך אותו לשמח יותר? איך זה שבמקום זה הוא שרוי בדיכאון עמוק?).

 

      תענה לי בבקשה בכנות, האם זה העולם שחלמת עליו? האם בכזה עולם היית רוצה לחיות? האם לא ייתכן שמרוב התלהבותנו על ההתקדמות בתחומים מסוימים, הזנחנו כמה אחרים, אולי יסודיים וחיוניים יותר? האם לא חסר משהו? האם אין איזה כשל יסודי בתרבות שדירדרה את העולם למצב כזה?

 

 

      בוא וניקח לדוגמא, ד"ר רונן, תחום יסודי אחד, ונראה מה הקידמה עשתה לו. נתבונן לרגע על ה'משפחה'

כן, מה מצב ה'משפחה' בעידן המודרני?

 

    ובכן, מתברר שהנתונים הם עגומים ביותר. בארה"ב ישנם 62% גירושין, בהולנד ובעוד כמה ארצות אירופיות 70%, וכאן בארץ 'רק' 30% בינתיים. שים לב למשמעות הנוראה של הנתונים הללו: זה אומר שכל זוג שלישי שעומד היום מתחת לחופה כאן בארץ - ייפרד בסופו של דבר!

 

האם חשבת פעם על זה שבשביל מליוני ילדים בעולם אין מושג של 'משפחה' עם אבא ואמא שחיים יחד ואוהבים זה את זו.  'אבא' בשבילם זה האיש (שכשהוא לא בחו"ל כרגע) הוא בא כל שני וחמישי לקחת אותך בין 4 ל- 7 (כך פשוט קובע הסכם הגירושין...),  ו'אמא' זו האישה שכשאתה חוזר הביתה מבית הספר אתה מגלה פתק ממנה על המקרר: "מותק, אני חוזרת היום מהמשרד בשמונה. תחמם לך משהו מהמקפיא במיקרוגל" (היא הרי 'אשת קריירה' עסוקה...).

 

 

    איך לדעתך יגדל ילד כזה? למי הוא יבכה, למי יספר את מה שעובר עליו? את מי ישתף במצוקותיו? מי יעניק לו חום ואהבה שכל כך דרושים לילד כדי לגדול? איזו מין תמונה תצטייר במוחו על האופן בו אמורים להיראות חיי משפחה? מה הסיכויים שהבית שהוא יקים אחר כך יהיה שונה מהבית שראה בתור ילד?

 

 

    (ובדרך אגב אני לא יכול להימנע מלשתף אותך בדבר שתמיד הפליא אותי:

כל מיני שחקנים, זמרים ושאר כוכבים הוליוודיים, שכל הזמן מדברים, שרים ומציגים על 'אהבה' - למה כל אחד מהם גרוש כבר 5 פעמים? איך זה שאנשים שלא מסוגלים להקים אפילו את הבית הפרטי שלהם כמו שצריך, ולנהל מערכת יחסים נורמאלית עם אישה אחת (למשך יותר מחודש וחצי...), לא מתביישים ללמד אותנו על 'אהבה'?  הדבר האחרון שיש להם זכות לדבר עליו זה 'אהבה'! (זה ממש כמו אדם שנואם לך בלהט נגד עישון אך מחזיק בידו סיגריה, או שמטיף לך בעד דיאטה, ספורט ותזונה בריאה, והוא שוקל 180 ק"ג). הצביעות הזו פשוט מגעילה. סליחה על ההתפרצות, אך בוא נחזור לעניינינו).

 

       עד עכשיו דיברתי, ד"ר רונן,  על גירושין, אך למען האמת לא בכל מקרה שזה לא נגמר בגט זה אומר שהכול בסדר בבית. מחקרים מדברים על כך  שאצל 80% (!) מן הזוגות הנשואים ישנם 'גירושין אמוציונאליים'. כלומר, על אף שבאופן 'רשמי' הם זוג נשוי, מבחינה רגשית יש ביניהם נתק עמוק.
רק סיבות חיצוניות (כמו 'מה יגידו כולם?', 'מה יהיה עם הילדים?', 'אין לי כוח עכשיו למשפט ארוך ומתיש של גירושין ומאבק על חלוקת הרכוש המשותף') - מחזיקים אותם ביחד. למראית עין, לפחות.

משפחות שלמות היושבות ובוהות יחד במכשיר המרצד. יושבות בשתיקה, "כאילו" ביחד. הצפייה המפרידה שבאה במקום השיחה המאחדת שהייתה פעם. המשפחה פשוט מפוררת.

 

      אמנם ישנן ארצות בהן יש היום פחות מקרי הגירושין מבעבר, אך הסיבה לכך היא שפשוט לא מתחתנים יותר. האנשים איבדו את האמון במוסד הנישואין. אין להם אמון ב'משפחה', התא היסודי של המין האנושי שאמור היה לספק ביטחון, שלוה, אהבה ואושר לכל אדם - איש, אישה וילד.

איך הגענו למצב הזה, ד"ר רונן? 

 

 

     ובכלל, האם חשבת פעם מה הפשר של הגודש הבידורי שאנו מוקפים בו - עשרות ערוצי טלוויזיה - בכבלים ודרך הלוויין, ערוצי רדיו, הצגות, סרטים ומופעים? האם כל הרעש החיצוני הזה לא בא לחפות על איזושהי ריקנות פנימית והרגשת תיפלות בכל השפע המלאכותי שמקיף אותנו? להגן על האדם מפני הבדידות הדיכאון, החרדה והייאוש,  להסיח את דעתו, להעסיק אותו, העיקר שלא יעמוד ברגע של אמת מול עצמו וישאל את עצמו האם לא חסר לו משהו? משהו עמוק, פנימי, רוחני יותר? משהו שנוגע למה שמעבר למה ש'כאן' ו'עכשיו'?  משהו שנוגע ברבדים היותר עדינים שבנשמתו, משהו שאי אפשר למדוד בסרגל, למשש או להריח ואפילו לא לקנות בכסף? 

 

האדם המודרני כבר כבש את מרחבי החלל, אך האם ייתכן שאת מה שנפשו זקוקה לו יותר מכל עדיין לא מצא?

 

חשוב על כך, ד"ר רונן.

שלך

דניאל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכתב מס' 6 – סיום!

 

שלום, ד"ר רונן!

        לאחר שניגשתי לתיבת הדואר אתמול בלילה ושלשלתי לתוכה את המכתב האחרון שכתבתי לך, עלו בי התלבטויות שמא שגיתי בכלל בכל האופן בו התייחסתי לטענות ולשאלות הרבות ששאלת אותי, אז בשיחה שלנו ברכבת.

 

אתה שאלת והקשית על השקפת עולמה של היהדות בתחומים רבים. ואני, במקום לנסות ולהשיב על שאלותיך, שאלתי אותך בחזרה שאלות, ולא עניתי אף לא תשובה אחת למה ששאלת.   

 

    כשאני שואל את עצמי מה הסיבה שנהגתי בדרך זו, אני חושב שהתשובה לכך היא שיותר ממה שהפריע לי התוכן של מה שאמרת, הפריעה לי הנימה בה נאמרו הדברים. דיברת בביטחון כל כך מוחלט בעת שהצגת את השקפת עולמך, ביטחון גמור עד לכדי ביטול כל אפשרות שהאמת המוחלטת לא מונחת בכיסך. האפשרות שיש איזושהי אמת ביהדות נראתה לך מופרכת ומגוחכת לגמרי. דבר שלא מצריך אפילו בדיקה.

בצורה דומה התייחסת גם אל המאמינים. ראית אותם כאנשים תמימים ופרימיטיביים, חסרי דעת והגיון. ניגוד גמור לעומת הצורה בה אתה תופס את עצמך, ואת חבריך - אנשים חושבים, מעמיקים וביקורתיים. אינני רוצה להאריך בעניין, אבל בנושא הזה יש הבדל גדול בין ימי קדם לזמן הזה. במשך כל ההיסטוריה עד תקופתנו היה האדם 'מאמין'. אמונה, במה שלא יהיה, הייתה האוויר אותו נשם האדם. באותם ימים של אמונה, מי שרצה להעמיד בסימן שאלה את האמונה המובנת מאליה, היה צריך להיות נועז, ביקורתי, עצמאי מחשבה. היום הגענו למצב ההפוך. כיום, בפעם הראשונה בהיסטוריה, נולד האדם אל תוך מצב של אי-אמונה, כאל אויר המקיף אותו מלידתו. למעשה הפכה אי האמונה ל"אמונה" הרווחת שעבורה אין צורך במחשבה כלל. אדרבה, כדי להגיע לאמונה, צריך האדם להיות מחפש, מעמיק, חושב, הייתי אומר: נועז, ספקן, מעמיד בספק את עיקרי אי האמונה.

 מכל מקום, אי אפשר היה להימנע מלחוש בחומת הביטחון המוחלט שהקיפה אותך. חומה אטומה, ללא סדק צר. אי-האמונה הפכה להיות ל'אמונה' בעצמה - ממש כמו איזו דת פנאטית סגורה, העוצמת את עיניה ואינה מוכנה להקשיב לשום דבר.

 

 

     זו הסיבה שבגללה בחרתי לכתוב לך בצורה הזו.

מה שעשיתי היה פשוט מאד.  לא סיפרתי לך על רגשות, על תיאוריות או על הסתכלויות סובייקטיביות. לא הצעתי פרשנויות, הסברים לא מבוססים או השערות. כל מה שעשיתי הוא שציינתי עובדות הידועות ומוסכמות על הכול. עובדות, שגם אתה היית יכול לציין, לא פחות טוב ממני. סקרתי עובדות ונתונים הנוגעים לכל מציאות קיומנו, ולעולם בו אנו חיים, ולאור זה ניסיתי לשאול אותך כמה שאלות פשוטות. שאלות שכל אדם בעל יושר ליבי ואינטלקטואלי צריך לשאול את עצמו. מה שניסיתי לעשות הוא להפנות את תשומת הלב לדברים שאנשים נוטים (לעיתים בשגגה, ולעיתים בזדון...) להתעלם מהם ולהתכחש להם. קיוויתי שזה יעורר למחשבה, לשיקול דעת מחודש בכמה מן הדברים. דברים שהיו נראים לך כה ודאיים עד שאינם צריכים בדיקה כלל.

 

 

בשיחתנו ברכבת אמרת לי שאתה כופר בקיומו של מעמד הר סיני. הבעת את אמונתך זו בביטחון גמור ומוחלט.

 

כדי שאדם יוכל לומר להד"ם ('לא היו דברים מעולם') מוחלט והכחשה פסקנית לקיומו של אירוע, עליו יש מסורת מוצקה שעוברת דרך מליוני אנשים, כדי שכפירה כזאת תוכל להיאמר בביטחון כה מוחלט, סביר היה להניח שהוא בעצמו, או לפחות אחד מאבות אבותיו, היה שם באותו מקום ובדיוק באותה שעה, וראה במו עיניו כי לא קרה שם שום דבר. במשך השיחה בינינו לא ציינת שיש לך מקורות מידע, ידע אישי או מסורת אבות, לדעת מה לא קרה במעמד הר סיני.

אז מנין שאוב הביטחון המוחלט הזה?

 

אפשרות אחרת לדעת בביטחון מה לא קרה לפני שלושת אלפי שנה היא שנגלתה לך איזה יישות עליונה, שבקיומה ובאמיתות דבריה אין שום מקום לפקפק, והיא זו שגילתה לך שאין כוח עליון, אין ישויות עליונות, אין תופעות על-טבעיות, ושום דבר אינו קיים בעולם מחוץ לטבע הניתן למישוש וראיה.

האומנם גילוי עליון הוא מקור הוודאות הבלתי מעורערת שלך?

 

     בחמשת המכתבים הקודמים ששלחתי לך הספקנו לדון בכמה נושאים מרכזיים:

אמונה והתפתחות מקרית, מוסר ומשמעות החיים, מעמד הר סיני וייחודיותו של עם ישראל, קידמה ומודרניזציה, ועוד. בכל אחד מהם נגענו בכמה שאלות יסוד ותמיהות שעל השקפת העולם האתיאיסטית להתמודד איתם. ישנם נושאים רבים שעוד לא נגענו בהם, אך האמן לי שיכולנו להמשיך באותו האופן בדיוק.

מכל מקום נדמה לי שיותר מ- 200 השאלות שהובאו עד כה, מבטאות את המסר שרציתי להעביר, ד"ר רונן. האם עדיין אין שום סדק בחומת הביטחון המוחלט שהקיפה אותך?

 

נכון ששאלת אותי שאלות קשות על ההשקפה של היהדות, אך בינינו, הרי אתה לא תמים. הרי אינך חושב שאתה הראשון  ששואל אותן?! העם היהודי מעולם לא 'הצטיין' בטיפשות, כידוע לך (וכמו שהזכרנו באריכות במכתב הרביעי). להפך, תמיד היינו עם פיקח וביקורתי. כמה מטובי המוחות של המין האנושי בכל הדורות, הפילוסופים, ההוגים, המדענים והמשוררים - היו יהודים. רבים מהם גם היו יהודים מאמינים בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם. האם אתה באמת חושב שהשאלות שלך לא הטרידו אותם?

הרי היו מגדולי ישראל שנוכל לבלות את כל חיינו ולא להספיק לקרוא גם חלק קטן מן האוצר הרוחני שהשאירו אחריהם. הגאון מוילנה ור' עקיבא איגר, הבעל שם טוב וכל תלמידיו, רבי יוסף קארו והרמ"א, ר' יהודה הלוי והרמב"ם, רש"י ורבינו תם, רב סעדיה גאון ורב שרירא גאון, אביי ורבא, רבי יהודה הנשיא ורבי עקיבא, הלל הזקן ורבי שמעון בר יוחאי, ישעיה וירמיה, שלמה המלך ומשה רבינו, ועוד כמה רבבות תלמידי חכמים אדירי דעת, כבירי מחשבה ודורשי אמת. היו ביניהם אנשים שמוחם האדיר הקיף את כל ההגות היהודית והכללית, ושאנשים רבים, יהודים וגויים כאחד, היו מלאי הערצה כלפיהם. אנשים שהעולם כולו, היהודי והגויי, ניזון במשך דורות מפרי רוחם, ושבקשת האמת הצרופה הייתה המניע היחיד לכל עמל חייהם. הרי גם אם תשקיע בכך את כל שנותיך עלי אדמות לא תצליח ללמוד ולהבין אפילו חלק קטן ממה שהשאיר כל אחד מהם בכתובים.

האם אתה בטוח במלוא מאת האחוזים ששכלך חזק יותר, הגיונך מוצק יותר, וכישרונותיך לדעת את האמת מעולים יותר מכל אלו?

האם כל זה לא שווה בדיקה אפילו?

 

כדי לעמוד בעקשנות על דעתך אתה צריך לטעון בעצם שעם ישראל בכל הדורות, על כל אלפי גאוניו, היו אנשים תמימים חסרי דעת שהתעסקו בדמיונות, ושאותה מסורת שלמה שעליה מסר את נפשו היא כולה שטויות והבלים. כדי להיות בטוח ששבת היא בדיוק כמו יום אחר (ולהתנהג בהתאם), עליך להיות בטוח לחלוטין שכל האנשים למיליוניהם אשר סברו אחרת, כולם עד האחרון שבהם, טועים הם לחלוטין. האם אפשר לא לתת שום משקל למה שמסרו לנו אבותינו, למה שהעבירה האומה שלנו כולה, מדור לדור במסירות נפש עילאית? האם ניתן לבטל במחי יד את הכול ללא בדיקה עמוקה ורצינית?

 

 

ממש לפני סיום, אני רוצה לגלות לך סוד, ד"ר רונן.

על אף ארשת הפנים הרצינית שכיסתה את פניי במהלך השיחה שלנו אז ברכבת, ברבות מן השאלות ששאלת, בתוכי פנימה - פשוט חייכתי. בקושי התאפקתי מלהגיב ולגלות לך שהשאלה שאתה שואל עכשיו (כשעל פניך נסוך חיוך רחב של אדם שמרוצה מעצמו, כאילו 'המציא את הגלגל', לפחות) היא ממש מצוינת! כל כך מצוינת עד שכבר לפני כמה מאות שנים שאלו אותה לפניך, הרמב"ם, המהר"ל וגם הרש"ר הירש. הם גם נתנו כמה תשובות לשאלה זו. אולי אם היית מעיין במה שנכתב בעניין היית מוצא מענה לשאלתך?

 

וכאן אני רוצה לשאול אותך שאלה נוקבת, ד"ר רונן, ובה אסיים –

אני משוכנע שמוחך מלא וגדוש בשאלות. אך תרשה לי להטיל ספק עד כמה ברצינות חיפשת תשובות לשאלותיך.

      נכון שיש לך כבר ידע מסוים ביהדות- אך אמור לי בכנות האם הוא לא מורכב ברובו ממה שהצלחת לקלוט ממה שלמדת מן הגננת או המורה בבית הספר היסודי, משיעורי התנ"ך בבית הספר התיכון (אלה שהיית נוכח בהם...), משיחות אקראיות עם אנשים דתיים שנזדמנו לפניך, ובעיקר ממה ששמעת מן התקשורת (שמטבע הדברים עסוקה או בפוליטיקה החרדית, או בסוגיות שונות שעולות מדי פעם על הפרק, ששם במקרה (או שלא...) היהדות מוצגת תמיד באור מסוים ולא מחמיא במיוחד). האם לדעתך זה נקרא בדיקה רצינית? האם באיזשהו נושא אחר בעולם היית מעז להסתפק בבדיקה שטחית כזו?

 

       אתה מקדיש כל יום זמן משמעותי כדי לעבור על עיתוני הבוקר, לצפות בטלוויזיה, לשיחות רעים ולבילויים שונים. אבל האם הקדשת אפילו עשירית מן הזמן הזה לבדיקה אמיתית של אמונת אבותיך? 

להרבה דברים, חשובים יותר או פחות, נתת הזדמנות בחיים שלך. אך האם ייתכן שלדבר המשמעותי ביותר, שחייך בעולם הזה ובעולם הבא תלויים בו - מעולם לא נתת הזדמנות אמיתית

 

 

אני יודע שאתה אדם עסוק וזמנך קצר, אך אם ישנה אמת ביהדות, אז הרי זה הדבר המשמעותי ביותר בחייך. הרי לא תרצה לסיים את חייך ולגלות שחיית 'סתם'. לא מדובר בהפסד של מאות שקלים. מדובר בהפסד של 'הכל'. הכול ממש!

_______________________________

 

כשאני מביט לאחור, ד"ר רונן, על כל מה שעברנו עד כה, אני מודה שאני מרגיש חיסרון מסוים. עד עכשיו רק שאלתי ושאלתי, אך לא הצבתי בעצם שום אלטרנטיבה. לא הצגתי בפניך את השקפתה של היהדות בנושאים שדיברנו עליהם, ולא נתתי לך לטעום אפילו משהו ממה שיש לתורת ישראל להציע לכל מי שרק יהיה מוכן להקשיב ולהיפתח כלפיה.

בכל אופן, אינני מצטער על כך. אני השתדלתי לפתוח את ערוצי ההקשבה, לעורר את הסקרנות והצימאון, ולשחרר ממחסומים רגשיים ושכליים שעמדו בדרכך.

מכאן ואילך הכול כבר תלוי בך, ידידי. אם רק תרצה - הדלת פתוחה בפניך.

 

האם תיענה לאתגר?

 

בהוקרה רבה

דניאל

 

 

111
לא לשלוח למטה את הערתך כי המשלוח לא עובד כרגע אפשר לשלוח לאימייל olam@olam-jew.com
המאמר היה:

מעניין.  משעמם.  ככה,ככה.
 המאמר לא ענה לי על שאלותי . המאמר כן ענה לי על שאלותי.
אם תוכל (לא חובה) לכתוב הערה מפורטת מעט אשמח מאוד


מותר לך ומצווה להעתיק ולפרסם לזיכוי הרבים בכל מקום אפשרי.
בתנאי שעושים קישור לאתר  הזה- מהיכן שאתה מעתיק את המאמר הזה.
 ניתן לדון ולהתייעץ ולשאול בנושא בפורום המיוחד שלנו
כתובת הפורום
http://vitaminim.org/1

 

 

רוצים לדעת מה חדש בעולם היהדות?

         
     
הירשמו  לעלון עדכונים ביהדות וקבלה

יצא לאור הספר "על כל שאלה תשובה - הספר המקיף לשאלות ותשובות ביהדות , רוחניות ומשמעות החיים.
לפרטים נוספים כנסו עכשיו לחנות ספרי קודש - על כל שאלה תשובה
ספר לכל שאלה תשובהספר לכל שאלה תשובה

מחיר לפני הנחה: 55.00 ש"ח
המחיר שלנו: 38.00 ש"ח
הרווח שלך: 17.00 ש"ח (31%)

למידע נוסף...

 

להלן השאלות אחרונות:
מדוע חכמים הוסיפו מצוות הרי כתוב בתורה: "לא תוסיפו ולא תגרעו"?
שאל את הרב - למה לשאול רב? למה בכל דבר אתם שואלים רבנים? האם אתם לא יכולים להחליט לבד?
מחלוקות הדתיים -שאלה: אני לא מקיים מצוות בגלל שיש מחלוקות בין הזרמים אז איך אידע מה אמת?
למה תורה שבעל פה?
מדוע חייב להיות שקיבלנו תורה שבעל פה יחד עם התורה שבכתב?
איך התחילו המחלוקות?
איך בכלל התחילו לחלוק אחד על השני בענייני התורה?
מחלוקות בחז"ל
איך יתכן שני דעות סותרות, שניהן אמת, ואיך לנהוג למעשה?
זרמים ביהדות
למה יש זרמים שונים ביהדות? הרי התורה היא אחת, אז למה יש זרמים שונים- חסידים, ליטאים, ש"ס, חב"ד, ברסלב, מזרחי.
זרם הכי טוב?
למה כל זרם ביהדות חושב שהוא הכי טוב והכי הנכון?
למה רבנים חולקים?
למה יש מחלוקות ביהדות? אם כל זרם הוא טוב אז למה הרבנים חולקים אחד על השני, למה יש רב שיצא כנגד רב אחד או כנגד זרם אחר? הרי כולם טובים?
למה יש מחלוקות?
 למה השם עשה בכלל שתהיה מחלוקת בעולם? היה עדיף שיהיה הכל ברור וכך נוכל לבחור בטוב?
תורה שבעל פה
מהי תורה שבעל פה? למה צריך אותה? מה קיבל משה מסיני?  ומה מכילה התורה שבעל פה? מה היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה?
אמונה "פסיכולוגית" שאלה : המצאתם את הדת ואת אלוקים כי היה קשה לכם בלי האמונה, עם האמונה אתם מרגישים רגועים וחיים חיי שלווה, ובנוסף אתם חוששים שמא לא יהיה לכם המשך לאחר החיים ולכן החלטתם להמציא את אלוקים?
למה טוב לחפש משמעות שאלה: האם זה טוב לחפש משמעות בחיים? אולי כדאי להתעלם מהרצון לחיפוש הזה? לתשובה
 

לעמוד רשימת השאלות
לפרק ראשון
למה חשוב לדעת
לפרק שני:
אלוקים ואנחנו
לפרק שלישי:
משמעות החיים
לפרק רביעי: אמיתות התורה
לפרק חמישי: החרדים והמדינה.
ניתן לדון ולהתייעץ ולשאול בנושא בפורום החדש שפתחתי
כתובת הפורום
http://vitaminim.org/1

  לעמוד הראשי לחץ כאן