וידוי: אני רוצה שתפרסמו בבקשה את המכתב שכתבתי… עברתי הפלה היום …
אני רוצה שתפרסמו בבקשה את המכתב שכתבתי… עברתי הפלה היום …
אני שוכבת במיטה בבית חולים, ומקווה שאתה תצוץ פתאום ותגיד לי: "לאאא!! אני לא מוותר על האוצר הזה שכל כך רציתי ממך. אני הולך איתך נגד כולם , וביחד ננצח ".ואז יורדות לי עוד ועוד דמעות, כי זה לא יקרה. אני רוצה לברוח אבל לא יכולה …
באה האחות ושואלת אותי: " את לבד? " ואני מהנהנת עם הראש: " כן .. " ובלב אומרת: "כמו תמיד".
הורדתי בגדים, תכשיטים , גומיות , הכל ..ושמתי חלוק. הרופא הכניס לי תרופה לרחם , תרופה שמרחיבה את צוואר הרחם.
אני ממתינה שעה ורבע , והמחשבות לא פוסקות, בן או בת ? דומה לי לך או לשנינו? צבע שיער? שחומ/ה או לבנ/ה? והשפתיים של מי? הדמעות יורדות , ואת הלב שלי קורעות.
כל פעם באה אחות ושואלת שאלות: רגישה לתרופות? תרופות קבועות? ניתוחים בעבר? והראש שלי בכלל לא פה . אני מרגישה חסרת אונים , אין לי טעם לחיים …
הלוואי ואני לא אקום מההרדמה !תיכננתי כבר לברוח לחו"ל ולהעלם לך ולמשפחה שלך! אבל אלו לא החיים שאני רוצה לילד/ה שלי. אני רוצה שיהיו לו חיים יותר טובים משלי….
אני לא מאמינה שאפילו לא התקשרת, איך איך אתה יכול? זה החלום שלך, החלום שלנו שהולך לעולמו.. תעצור את זה בבקשה!!! תעצור את הסיוט הזה !!! אני שונאת את עצמי!!!
והנה לוקחים אותי לחדר ניתוח, להרדים אותי, ואז לרצח של העובר שלי.
******
אני אחרי הדבר הנוראי הזה , אם רק היית רואה את חדר הניתוח, היית מזדעזע!
נכנסתי לפאניקה, בכיתי בלי סוף, רעדתי …ואז שמו לי עירוי, זה כאב כל הסיטואציה הזאת …אני לא אשכח אותה לעולם. זו טראומה!
שמו לי חמצן , ואני רואה מסביב 5 – 6 רופאים ואחיות , אני נשכבת על חצי מיטה. לאט לאט אני מרגישה הרגשה מוזרה, מפחידה, האורות נהיו
לי עמומים בעינים, הנשימה נהייתה כבדה, הכל נהיה מטושטש …אני מרגישה מסוממת, אני נאבקת בהרדמה, רוצה לברוח, אבל הגוף ניכנע ואז זה קרה .
התעוררתי אחרי 40 דקות מסיוט, והתחלתי לבכות למראה המכשירים וחדר האישפוז שהחזירו אותי אליו כשהייתי מורדמת..קמתי עם כאבים ברחם , ועם מין מגבון שמכוסה בדם , הרבה דם…!
כואב לי הלב , אתה מתקשר ואומר: "תהיי חזקה…" אבל אני יודעת שאני לא אהיה . החיים רעים אליי , ואני הפכתי לרוצחת של הילד שלי .
מתלבטת אם להפיל?
צלצלי וקבלי מידע מדוייק ואמין: אגודת אפרת– 6536212 -02
