איפה אלוהים היה בשואה – אלוקים והשואה

השואה, הוכחה נגד קיומו של בורא פרסונלי?
הוכחה כנגד אלוקי ישראל?

נושא השואה הוא נושא רגיש וכואב לכולנו.
ועם זאת, אענה  לכל השואלים בעניין.

"השואה היא קיום נבואה!"

אכן כן. אלוקים כתב על השואה ואפילו תוצאותיה בספר התורה (על כי אין אלוקים בקרבי, מצאוני הרעות האלה).
מכאן שלהפך, לא רק שהשואה לא מכחישה את קיום הבורא אלא שהיא מקיימת את דבריו ומוכיחה את השגחתו.

להלן הנבואה מהתורה והחפיפה שלה למאורעות:

הכאב האיום אשר ליוה את עמנו בתקופת השואה היה כפול: א. יסורי תופת של צרות רבות ורעות מעבר לכל דמיון. ב. יסורי נפש אשר באו לידי ביטוי אצל רבים באותה תקופה במילים הכואבות: היכן אלהי ישראל???
ביטוי חריף לתחושה זו האחרונה ניתן למצוא לדוגמא במילותיו של אלכסנדר דונט ("קול מתוך האפר", מחשבות, עמ' 4):
"ממעמקי אסונינו, לנוכח התליות וחדרי הגזים, לנוכח גילויי הרשע הבלתי נתפסים קראנו: "אלקים כל יכול, אל רחום וחנון, אייכה?". חיפשנוהו ולא מצאנוהו. תמיד ליוותה אותנו התחושה המקוממת והמשפילה כי האל נעדר. חוויה זו היא בלתי נמחקת ובלתי נשכחת".
*
והנה בספר דברים (פרק לא) מתייחסת התורה לתקופה עתידית מסויימת, אשר בה יתרחשו הדברים על פי הסדר הבא:
א. עם ישראל יעזוב את אלהיו ולא יקפיד על קיום מצוות התורה.
ב. יתרגשו עליהם רעות רבות וצרות. אך האלקים ינקוט בהנהגת "הסתר פנים". (כלומר, הוא ינהג "כאילו" שאיננו רואה בצערם האיום של בניו).
ג. עם ישראל יאמר "הלא על כי אין אלהי בקרבי, מצאוני הרעות האלה".
וכך נאמר שם:
"ויאמר ה' אל משה וכו' וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו. ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול (=להשמדה). ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה…"
והנה, במשך קרוב לאלפיים שנות הגלות, רובם ככולם של היהודים שמרו את מצוות התורה. עם ישראל בכל תפוצות העולם התגאה בתורתו, שמר בעוז ובגאון את מצוותיה, ואף מסר נפשו עבורה.
אולם, כמאה שנה לפני השואה, "נולדה" תנועה חדשה בברלין שבגרמניה. היא כינתה את עצמה בשם "תנועת ההשכלה", וכל מטרתה היתה ליצור עם יהודי חדש שאיננו שומר תורה ומצוות. תנועה זו פשטה מברלין לכל גרמניה ולבסוף סחפה חלק ניכר מכלל יהדות אירופה.
התוצאה העצובה והבלתי נמנעת היתה, כידוע, התדרדרות הדור הצעיר להתבוללות נוראה, ואפילו להתנצרות בהיקף שהדהים גם את ראשי תנועת ההשכלה.
מיד אחר כך, פרצה השואה אשר "נולדה" בברלין, פשטה בראשיתה בגרמניה, ולבסוף עברה על כל יהדות אירופה.

והנבואות הכלליות בעניין:

בקשר לשאלה "למה היתה שואה?"
הנה מספר מקורות: (כולם בתורה)
1. (דברים פרק ל"א פסוק ט"ז)
"וַיֹּאמֶר ה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. יח וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה: כִּי פָנָה, אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים."

2. (ויקרא פרק כ"ו)
"וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. טז אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. יז וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם. יח וְאִם-עַד-אֵלֶּה–לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי: וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. יט וְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם; וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה. כ וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם; וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם, אֶת-יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ, לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ. כא וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי–וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם. כב וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם; וְנָשַׁמּוּ, דַּרְכֵיכֶם. כג וְאִם-בְּאֵלֶּה–לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי. כד וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. כה וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל-עָרֵיכֶם; וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב. כו בְּשִׁבְרִי לָכֶם, מַטֵּה-לֶחֶם, וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד, וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל; וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּ. {ס}

כז וְאִם-בְּזֹאת–לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי. כח וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. כט וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם; וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם, תֹּאכֵלוּ. ל וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם, וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם; וְגָעֲלָה נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. לא וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. לד אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם; אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ, וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ. לה כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. לו וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם–וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. לז וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב, וְרֹדֵף אָיִן; וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. לח וַאֲבַדְתֶּם, בַּגּוֹיִם; וְאָכְלָה אֶתְכֶם, אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. לט וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם, בְּאַרְצֹת, אֹיְבֵיכֶם; וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם, אִתָּם יִמָּקּוּ.

השואה:
"שאלה רגשית או שאלה שכלית?"

כאשר אנשים שואלים למה נתן בורא עולם ל-6 מיליון יהודים להירצח בשואה, אשאל אתכם את השאלה:

ואם היו אלה 3 מיליון, האם הייתם שואלים את השאלה.
(סביר להניח שכן)

ואם היו אלה רק מיליון 1 שנספה בשואה, האם עדיין הייתם שואלים את השאלה?
(כן)

ואם היו אלה רק שלוש מאות איש, האם גם אז הייתם שואלים את השאלה?

ואם היו אלה רק עשרים איש שנספו בשואה, לא הייתם צריכים, עדיין, לשאול את אותה שאלה?

ומכאן, שגם אם אדם אחד, רק אחד, שהיה טוב לב, נרצח או נהרג בצורה שנראית לנו שאינה הוגנת, אנו היינו צריכים לשאול את השאלה הזאת.

המספר הענק של היהודים שנספה בשואה, אינו מוכיח אם כן טענה שכלית אלא רק רגשית.

על טענה רגשית, אין לי מענה, כשם שלא היה לי לאדם שקרובו נפטר והוא מרגיש עם זאת כעס בלבו.

לעומת זאת, תשובה שכלית, תתקבל.

"התשובה הטכנית, חסרת הרחמים והרגשות:"

טכנית, אם אלוקים יצר את האדם בעולמו, יש לו זכות מלאה לעשות בו כרצונו.
אני לא מדבר כאן על אבא ביולוגי שהביא בן לעולם אלא על בורא עולם עצמו שיצר כל פרט באדם, כל איבר ואיבר, את מוחו האנושי ואת נשמתו. קבע את רגשותיו, את תכונותיו לפי רצונו.

במידה כזאת, טכנית, לא יוכל אדם לבוא ולטעון כנגד בורא עולם שהרי הוא מופקד בידיו, כולנו מופקדים בידיו. ביכולתו של הבורא לקבוע כל דבר ועלינו מוטל לקיים כל דברו שהרי הוא נתן לנו את החיים ולו גם הזכות לקחת אותם מאיתנו.

בתור יצירי כפיו, עלינו לנהוג לפי ציוויו. זוהי חובתנו בתור תוצר שהבורא יצר.

אם כן, אנו צריכים לשאול, האם אותו בורא הוא טוב ונותן שכר ועונש על ההליכה בדרכיו או כנגד דרכיו?

אדם המאמין ב"אלוקים", אלוקי ישראל- הוא בורא עולם, מאמין אף ביהדות.

היהדות מסבירה שאלוקים פועל ב"צדק מוחלט", מידה כנגד מידה, אף אם אנו לא יכולים להבין את הצדק הזה בעולם הזה כי אנו מוגבלים ע"י שכלנו ורגשותינו בתור בני אדם, בשר ודם.

ובכל זאת, אם נחפש מענה ביהדות לשאלות אלו?

"למה אדם טוב מת? למה תינוקות מתים? איפה הצדק?"

תשובה:
לפי היהדות (חכמת הסוד בעיקר), מסתבר, שמטרת כל אדם בעולם היא לתקן את עצמו (ובייחוד בדורות אלה, שכבר אין נשמות "חדשות").

דהיינו, בן אדם שרצח, יכול להיתקן בחייו אלה ע"י סבל וייסורים, בגיהינום קודם כניסתו לגן עדן, או בתור גלגול חדש.

גלגול, יכול להיות לאדם שיסבול בחייו, אך בפועל ישלם על אותו מעשה שעשה.

(אין להסיק מכאן בשום אופן שכל נרצח בעולם הזה היה רוצח בגלגול קודם מכיוון שישנם מקרים שבהם אדם בעל מידות נעלות יותר משלם על חטאים קטנים – עונשים גדולים בעולם הזה).

לו היה אדם יודע עד כמה טוב גן עדן, היה עובד כל חייו את ה' אלוקיו ביראה בלי שאלות מיותרות.
בורא האדם, אף יודע, ממה נהנה יציר כפיו, וגן העדן הוא התענוג הרוחני הנשגב ביותר.

ילד שנפטר מן העולם, היה צריך להיפטר. והוריו היו צריכים לסבול את מות בנם.

זהו סרט ארוך שאנו מגיעים באמצעו ולא מבינים אותו כי לא ראינו את ההתחלה.
למה הדבר דומה?

הדבר דומה להגיע באמצע ניתוח ולראות אדם אחר (רופא) חותך את בטנו של חברך!
הרי תקפוץ עליו (על הרופא) במחשבה שבא להורגו.
ועם זאת, לו ידעת שאותו חבר שלך סובל מבעיה בכליות וחיכה כבר חודשים לניתוח הזה, רק אז היית מבין שהסבל הזה שאותו חברך נאלץ לעבור הוא לטובתו ואותו רופא רק בא לעזור.
אם גם היית יודע יותר, היית אף יודע שהבעיה בכליות היא אשמתו של חברך שהיה שותה יין הרבה לשכרה וכל זאת באשמתו ואת סבל הניתוח עליו לעבור מכיוון שלא נשמע לעצות הרופאים להפסיק משתייתו.

מכאן שהרופא עושה חסד גדול עם חברך שפגע בעצמו נגד עצת אותו הרופא!

כלומר, אתה הגעת באמצע הסרט!

ומה הנמשל?

הנמשל הוא לאדם בעולם הזה שרואה חברו הטוב סובל ואינו יודע למה. (מצדי, גם חברו לא יודע) ועם זאת, הוא מתבונן בדברים בלב קשה ולא מקבל על דעתו שיתכן כי הוא טועה והצדק בכל זאת נעשה עימו.

"סיפור הממחיש את דבריי:"

פעם היו זוג נשואים שהלכו לרב גדול לבקש להביא ילד לעולם (כי האישה הייתה עקרה).
הרב בירך את האישה בפרי הבטן ובאמת כעבור כמה זמן היא נתעברה והביאה תינוק לעולם. ומה קרה אז?
בקושי הספיק התינוק לשתות מחלב אמו וכבר נפטר המסכן מחולשה מסוימת.

ההורים האבלים חזרו לרב בטענה כזו: "למה נתן לנו אלוקים ילד רק כדי לקחת אותו מאיתנו?!"

סיפר הרב להורים סיפור:
פעם היה בעיר פלונית בזמני הגלות קבוצה גדולה של יהודים שחיו תחת שלטונו של מלך עריץ ו.. עקר.
המלך היה אובד עצות לנוכח המחשבה שלא יוצא חלציו ימשיך את דרכו.
בא אחד השרים של המלך ויעץ לו עצה: "ליהודים בעיירתך יש אלוקים שמה שהם מבקשים ממנו- הוא נותן להם".

שמע זאת המלך וגזר מיד על היהודים גזרת "השמד" אם לא יתפללו לבורא עולם שייתן לו להביא ילד לעולם.
יתפללו ובכו היהודים לבורא עולם שיצילם ויביא למלך ילד.

בשמיים, ראה אלוקים את סבלות היהודים ושאל, "מי יוכל להיות בן המלך?"
קמה נשמה אחת מישראל ואמרה לאלוקים: "תן לי להיוולד בתור בנו של המלך ולהציל את אחיי היהודים מהגזירה הרעה."

כך קרה שהנשמה התגלגלה בתור תינוק שנולד למלך.
המלך ששמח על הולדת בנו, שיבח את היהודים ועזר להם בארצו.

בנו של המלך גדל להיות נוצרי (כי גם המלך היה נוצרי) ולילד היה מורה כומר שלימדו את הלכות הנצרות. כאשר הגיע הילד של המלך לגיל שלוש עשרה, נכנס בשובבותו לאחד החדרים הסגורים שבארמון ושם ראה לתדהמתו את הכומר המלמד שלו עם שתי קופסאות שחורות, אחת על היד ואחת על הראש.

שאלו בתמימות הילד: "מה אתה עושה עם אלה?"
נבהל ה"כומר", בכה והתחנן לילד: "בבקשה אל תספר למלך את מעשיי. אני יהודי ואני עובד כאן בתור כומר מחופש כדי לדעת מה המלך רוצה לעשות לעמי ועל כן אני מדווח על כל צעד של המלך לאחיי היהודים. על כן אני מתפלל כאן בסתר…"

שמע הילד את סיפורו של הכומר והציב לפניו תנאי: "אני מוכן שלא לספר למלך את מעשיך בתנאי שתלמד אותי במקום נצרות את הדת (היהדות) שבה אתה מאמין".

ליהודי המחופש לא הייתה ברירה ומאז לימד את בן המלך הלכות, תורה וקיום מצוות.
כאשר הגיע בן המלך לגיל עשרים, החליט שאין עוד מעוניין הוא להמשיך את חייו באורח זה ורוצה הוא להיות יהודי כשר מן המניין (להתגייר).

כך קרה שהשאיר בן המלך לאביו המלך מכתב ובו ציין את שאיפתו להיות כאחד העם. כך ברח בן המלך מביתו ונסע לעיר אחרת, רחוקה של יהודים. שם התגייר בן המלך, עבד עבודת כפיים ומת בתור יהודי.

בשמיים, עלתה נשמתו של בן המלך (ותארו לעצמכם לבד את כבודה של אותה נשמה, שלא רק שקבלה על עצמה להציל את היהודים מגזרת השמד המלך אלא שאף בתור בן המלך התגיירה להיות יהודי כשר)

ועם זאת, קם היצר הרע וטען: "הנשמה היהודית הזו אינה כשרה להיכנס לגן עדן! היא ינקה חלב אשה נוכריה"

ונכון היה הדבר. בתור בן המלך, שתתה הנשמה בגוף התינוק את חלב המלכה שהייתה אשה נוכריה ולא מישראל.

מכאן נשאר לאותה נשמה רק תיקון אחד כדי להגיע לגן העדן העליון ביותר, מושלמת.

*

ואז הרב (עם ההורים האבלים) סיים את סיפורו באומרו להם כי אותו בנם שנפטר היה אותה נשמה שהגיעה לעולם רק כדי לשתות את חלב האם היהודית וכאשר השלים תיקון זה נפטר מן העולם.

{המשך הסיפור הוא שעסקו מאז ההורים בגמילות חסדים ונולדו להם עוד בנים ובנות לרוב שחיו חיים ארוכים וטובים}.

עם זאת, יש כאן משום קוצר הזמן לפרט מה הייתה אשמת האב והאם האבלים כדי לחוות את מות בנם שרק הספיק לינוק חלב אמו.

מטרת הסיפור היא להראות רק פן (צד) אחד של הסיפור והצדק העומד מאחוריו.

מכאן תסיקו לגבי הצדק השלם.
——–
"ורק כדי להשקיט את רוחכם, אתן הסברים על השואה (לא בהכרח נכונים, אבל אף אחד מאיתנו לא יכול להבין את הצדק האלוקי בשלמותו) שקרתה בקנה מידה ענק:"

אלוקים התחייב בדבריו בתורה בנבואה ובדור זה של חוטאים, הנבואה הייתה חייבת לקרות.
מה יכול היה לעשות בורא עולם?

יכול היה להציע למיליוני נשמות להתגלגל בתור יהודים, להוסיף פרק להיסטוריה ולמות מות גיבורים ולהיכנס מיד לגן עדן (ובהתחשב בקושי להגיע לגן העדן, מובן הדבר שכל נשמה הייתה "קופצת" על "המציאה").

אבל נשאלת השאלה: ומה עם כל אותם רשעים יהודים שנספו בשואה?
התשובה היא שלפי היהדות, אם יהודי נרצח בגלל שהוא יהודי (גם אם הוא אפיקורוס), נמחלים לו מעשיו והוא נחשב הרוג מלכות!

מכאן הסברה שלי מקבלת בסיס הגיוני ומובן.
יתכן שכל המהלך הזה בא להראות לנו הסתר פנים איום כדי שנבין מה קורה כאשר אלוקים "מסתיר פניו" אפילו לדור אחד מהעם היהודי.

******************
שאלה נוספת: "והאם כולם היו צריכים להיענש באותו העונש בדיוק (מוות בתאי גזים)?"

תשובה:
רק בורא עולם עצמו יכול לברור מיליוני נשמות בכל דור ודור ולאזן את כף המאזניים כדי שלתיקון כל אחד מהם יהיה סבל דומה או שונה בגלגול כולם בדור השואה.

(היו אנשים שנפשם הייתה עדינה וסבלו יותר בשואה מאנשים בעלי עזות וקור רוח).
לא ניתן לנו, בתור בני אדם, לראות את כל התמונה המלאה. אנו יכולים רק לקבל את העובדה שאלוקים פועל בצדק מוחלט עם כל אחד ואחד מהנספים בשואה.

*********************
ומה לגבי מיליון התינוקות שנספו בשואה, מה הם אשמים?

תשובה:
כמו בסיפור שסיפרתי. מה היה קשה לבורא עולם עצמו, הנמצא והמכיר בחיי כל אדם בעולמו מכל דור ודור, להביא מיליון נשמות מדורות שונים שחטאו באותו המעשה להיתקן כולם יחדיו בדור אחד, הרי הוא דור השואה.

מכאן שעלינו לקבל את צדק האלוקים (והרי כולנו נבין אותו, יום אחד, כאשר נגיע לעולם הבא).
זהו הניסיון שלנו. לקבל את צדק האלוקים על פי החוקים והמצוות שהנחיל בתוכנו והבטחותיו בתורה שאותה הנחיל לעם היהודי.